• שר החוץ הבריטי, בוריס ג'ונסון, פרסם מאמר בדיילי טלגרף שנכתב בגוף ראשון - וכך מובאים כאן עיקריו.

שעות אחדות לאחר מתקפת הגזים על העיר הסורית חאן שייחון בשנת 2015, רצו באינטרנט תיאוריות קונספירציה במלוא עוצמתן. היו שטענו שלא אירע דבר ושמדובר בתעלול, או שתושבי העיר התקיפו את עצמם בגז, או שמישהו אחר היה אחראי להתקפה. הכל – פרט לדבר הברור: שהייתה זו מתקפה של בשאר אסד.

לפתע היינו עדים להתמזגות של שתי מהרעות הגדולות של ימינו: שימוש בנשק כימי ופייק ניוז שמטרתם להסתיר את האשמים. יש רק תגובה נכונה אחת לשילוב המסוכן הזה. הקהילה הבינלאומית חייבת להיות מסוגלת לגלות את האמת באמצעות חקירה עצמאית, שמטרתה לא רק לגלות האם הופעל נשק כימי, אלא גם בידי מי.

את המהלך החיוני הזה סייעה בריטניה להוביל. מאמצינו הפכו לחיוניים בשל מה שאירע לאחר מעשי הזוועה שהתחוללו בחאן שייחון באפריל אשתקד. באוקטובר 2017 קבעה חקירה משותפת של האו"ם ושל הארגון למניעת הפצת נשק כימי (OPCW), שמטוס של חיל-האוויר הסורי הפיל על העיירה פצצה ובה גז עצבים "סארין". הייתה זו הפעם הרביעית שהחקירה המשותפת הטילה על אסד את האחריות לשימוש בנשק כימי; פעמיים נוספות היו אלה אנשי דאעש. אולם רוסיה בחרה להגן על אסד ובנובמבר שעבר הטילה במועצת הביטחון וטו על ההצעה לחדש את החקירה.

בכך נכנסנו לתקופה בה מומחי OPCW היו רשאים לחקור מתקפות כימיות בסוריה – בתנאי שלא יקבעו מי ביצע אותן. הם התבקשו למעשה לתאר מציאות בדיונית, בה נשק כימי נופל מעצמו מן השמים ואיש אינו אחראי לכך. זה נראה כאילו יש להטיל שבועת סודיות מאפיונרית על זהותו של האשם. ואכן, המומחים דיווחו שנעשה שימוש בנשק כימי פעמיים נוספות – בעיירה לאטמינה במארס 2017 ובעיירה סרקיב בפברואר השנה – ולא אמרו בידי מי.

תחושתי הייתה שהולך ונוצר טאבו חדש ומסוכן, שעלול לחול לא רק על השימוש בנשק כימי אלא בכלל. זה נראה כאילו החטא האמיתי אינו להרוג אנשים בגז, אלא לחשוף את מי שעשה זאת. מכאן חשיבותו של השינוי שהושג בשבוע שעבר (27.6.18). ועידה מיוחדת של מדינות השותפות לאמנה למניעת הפצת נשק כימי אישרה את ההצעה הבריטית, המתירה ל-OPCW לעשות שימוש מלא בסמכויותיו בעת חקירת התקפות כימיות בסוריה.

אם הייתם מצטרפים אלי בהאג, הייתם שותפים לגאוותי בדיפלומטים הבריטים שפעלו לשכנע עשרות מדינות ונלחמים נגד מאמציהן של רוסיה ואירן לטרפד את ההחלטה. רשת השגרירויות שלנו נרתמה למשימה ועבדה לצידן של מדינות אחרות ברחבי העולם. הצעתנו התקבלה ברוב של 82 מול 24 – תוצאות טובות מכפי שקיווינו.

תודות לדיפלומטיה הבריטית, OPCW יוכל לענות על השאלות המרכזיות בכל אירוע: מה אירע, מתי, היכן – ומי אחראי. החזרנו את הטאבו למקום אליו הוא שייך: מעל השימוש בנשק כימי.