מומחים למדיניות חוץ, כולל בממשלו של דונלד טראמפ, חוששים שהוא יעניק יותר מדי תמורת מעט מדי לוולדימיר פוטין בפגישתם בהלסינקי ב-16.7.18 – דיווח בסוף השבוע ניו-יורק טיימס. החשש נובע מהוויתורים שעשה טראמפ לקים ג'ונג-און בחודש שעבר, ובראשם ההפסקה החד-צדדית של התמרונים המשותפים עם קוריאה הדרומית.

בשבועות האחרונים קרא טראמפ להחזיר את רוסיה לקבוצת המדינות הגדולות (G7), רמז שיש הצדקה לדרישתה לספח את קרים בשל הרוב של דוברי הרוסית בחצי-האי, ושב והטיל ספק בדבר התערבותה בבחירות ב-2016. כל זה בא כמובן על-רקע היחסים בין כמה וכמה מבכירי קמפיין טראמפ וממשלו לבין גורמים רוסיים, והחקירה התלויה ועומדת בשאלה האם היה שיתוף פעולה מכוון בין הקמפיין לבין רוסיה בהתערבותה בבחירות.

הטיימס מזכיר, כי פסגת סינגפור עם קים לא הייתה הפעם הראשונה בה טראמפ יצא ממפגש עם דיקטטור ושיבח אותו. הוא עשה זאת גם לאחר פגישה בבייג'ינג גם נשיא סין, שי ג'ינפינג, למרות שהלה לא הציע ויתור כלשהו בתחום הסחר הקרוב כל כך לליבו של טראמפ. המשותף לפוטין, קים ושי הוא שמדובר במנהיגים סמכותניים שטראמפ מעריץ. הוא בטוח שיוכל לקנות את ליבם באמצעות דיפלומטיה אישית, המסתמכת על תדריכים קצרים ביותר ועל אמונו הבלתי-מעורער ביכולות המו"מ שלו.

"טראמפ רואה פגישה טובה כהישג דיפלומטי. זו טעות. פגישות טובות הן רק האמצעי להגיע למטרה", אומר מייקל מק'פאול, לשעבר שגריר ארה"ב במוסקבה. לדעת מק'פאול, בהתחשב בעבר הרוסי – כולל הפלישה לקרים וההתערבות בבחירות – אסור לטראמפ לשבח את פוטין ופשוט להמשיך הלאה. "זה לא משרת את האינטרסים הלאומיים של ארה"ב", הוא טוען.

שר החוץ, מייק פומפיאו, ובכירים אחרים טוענים, כי יחסו של ממשל טראמפ כלפי רוסיה קשוח מזה של ממשל אובמה. הם מזכירים את המשך העיצומים על רוסיה בשל הפלישה לאוקראינה, את החימוש שמעניקה ארה"ב לקבוצות אנטי-רוסיות במדינה זו, את גירושם של עשרות דיפלומטים רוסים בשל הרעלת המרגל לשעבר בבריטניה ואת הקביעה לפיה רוסיה עמדה מאחורי מתקפות סייבר ברחבי העולם.

אפילו אם זה נכון – ואנשי ממשל אובמה טוענים אחרת – הרי שסירובו של טראמפ לגנות אישית את פוטין חותר תחת הצעדים הללו, סבור הטיימס. "מה שמשנה הוא מה שהנשיא אומר, ומה שהוא [טראמפ] אומר – מקעקע לחלוטין את מדיניותו. זה נראה כאילו הוא מנותק לחלוטין מממשלו", אומר ניקולס ברנס, דיפלומט ששירת בממשלי קלינטון ובוש הבן.

טראמפ טוען, שיחסיו האישיים עם מנהיגים זרים יניבו בסופו של דבר תוצאות שלא ניתן להשיג בדרכים מקובלות יותר. לפני שנקבעה הפגישה עם פוטין אמר טראמפ, כי אם יישב איתו לארוחת ערב – יוכל לשכנע אותו לסגת מסוריה ומאוקראינה: "אני אגיד לו: אתה מוכן לעשות לי טובה? האם תצא מסוריה? האם תצא מאוקראינה?".

פומפיאו הבטיח לקונגרס שטראמפ יעלה בפני פוטין את התערבותה של רוסיה בבחירות. אבל בפעם האחרונה בה עשה זאת – בסתיו שעבר – אמר טראמפ לאחר הפגישה: "בכל פעם שהוא רואה אותי, הוא אומר: לא עשיתי את זה – ואני מאמין שהוא מתכוון לכך. אני חושב שהוא מאוד נפגע [מההאשמות], וזה לא טוב לנו".

מק'פאול צופה שפוטין יהיה בר-שיח מעורר אימה בפגישה בארבע עיניים: הוא יתודרך היטב ויהיה נחוש להשתמש בידע שברשותו כדי לסכל את היעדים האמריקניים, במיוחד באוקראינה. אבל אין זה אומר שלא יהיה לשניים על מה לדון, אומרים בוושינגטון. טראמפ עשוי לחפש הבנה בסוריה; בתקופת המעבר בחנו עוזריו את האפשרות להסיר את העיצומים מעל רוסיה בתמורה לשיתוף פעולה עימה נגד אירן בסוריה. הרעיון נפל, אך יש התוהים האם טראמפ יקים אותו לתחייה.

הסכמה על סוריה תהפוך את פגישתו של טראמפ עם פוטין למוצלחת בהרבה מאשר פגישותיו עם שי וקים. אבל יהיה זה קשה לשכנע את פוטין לשנות את האסטרטגיה שלו בסוריה, והסרת העיצומים תגרום לעימות קשה נוסף בין ארה"ב לבין בעלות בריתה באירופה. או בקיצור: זה יחייב את טראמפ לעסוק בדיפלומטיה כבדה באמת, ממנה התחמק עד כה. כדאי להזכיר את מה שכתב הנרי קיסינג'ר, מסיים הטיימס: "מסוכן להסתמך על אישיות או על כישורי מו"מ כדרך לפרוץ מבוי סתום. הם לא יכולים לרפא את הפגמים של אסטרטגיה לקויה".