דונלד טראמפ הוא מיליארדר – לפחות לטענתו; האם בעוד שנתיים הוא יתמודד מול מישהו עשיר עוד יותר? בהחלט אפשרי, כותב דייוויד סמית בגארדיאן, משום שלפחות שלושה מיליארדרים מוזכרים כמועמדים אפשריים של המפלגה הדמוקרטית: מייקל בלומברג, בעלי חברת החדשות הנושאת את שמו; איל קרנות הגידור טום שטייר; ומנכ"ל סטארבקס, הווארד שולץ. השווי של שלושתם ביחד: 50 מיליארד דולר.
אם אחד מהם או כולם יחליטו להתמודד, יהיה להם יתרון פיננסי עצום על פני טראמפ ויוכלו להשקיע ללא הגבלה בפרסום במדינות המכריעות. אבל כיסיהם העמוקים צפויים גם ליצור התנגדות מצד התומכים במועמדים הנאבקים בחוסר שוויון כלכלי, כמו
ברני סנדרס ואליזבת וורן. סקר שנערך לאחרונה העלה, כי המועמד המועדף בעיני הדמוקרטים הוא חבר הקונגרס בטו או'רוק מטקסס (15.6%), כאשר וורן וסנדרס מצויים בחמישייה הראשונה. בלומברג הוא רק השמיני עם 2.715, שטייר נמצא במקום ה-23 עם 0.28% ושולץ במקום האחרון עם 0.1%.
ואולם, מציין סמית, מדובר בשלב מוקדם מאוד והטייקונים יכולים להשקיע די והותר בקידום שמותיהם. שולץ מתכנן מסע ברחבי ארה"ב בתחילת השנה הקרובה, לקידום ספרו "מלמטה למעלה: מסע לחידוש ההבטחה האמריקנית". בלומברג ושטייר השקיעו סכומים ניכרים במועמדים דמוקרטים בבחירות בחודש שעבר וסייעו לדמוקרטים לזכות בשליטה בבית הנבחרים.
בתחילת החודש ביקרו שניהם במדינות המפתח אייווה וצפון קרוליינה ודיברו על נושאים שבמרכז סדר היום הציבורי: בלומברג על שינוי האקלים ושטייר על מימוש זכות ההצבעה. שטייר גם יזם עצומה הקוראת למנהיגי דמוקרטים לפעול להדחתו של טראמפ והשיג 6.5 מיליון חתימות – רשימת כתובות דוא"ל שימושית מאוד.
ואולם, בעוד שהשלושה הם יריבים הולמים לטראמפ בתחום העסקי, הם אינם מתקרבים למעמדו ככוכב ריאליטי, והם גם אינם מייצרים את אותה כמות עניין – לטוב ולרע – שטראמפ מייצר על בסיס יום-יומי. פרשנים אומרים, כי שטייר הוא היחיד ביניהם היכול להתחבר לקהל בעצרת בחירות. נכון שבלומברג נבחר פעמיים לראשות עיריית ניו-יורק, אך חלק משמעותי מפעולותיו בתפקיד זה אינן עולות בקנה אחד עם הקו הדמוקרטי המסורתי – למשל: האישור שנתן למשטרה לחפש נשק על גופו של אדם ברחוב.
מבחינה חברתית בלומברג הוא ליברלי, אך מבחינה כלכלית הוא שמרן, התומך בסחר חופשי ובפיקוח על המגזר הפיננסי. לאחרונה אמר בלומברג, כי הוא סבור שהדמוקרטים רוצים אסטרטגיה של המרכז עם אדם מעשי בבית הלבן. אבל תמיכתו בפיקוח על הנשק ובהגירה עשויה שלא להספיק בעיני האגף הפרוגרסיבי של המפלגה. המומנטום במפלגה נראה כנוטה לעבר בעלי מצע פרוגרסיבי מלא, ולא כלפי מי שיטענו שהם פרוגרסיביים.
סמית מציין, כי עושר אינו בהכרח סיבה לדחייה בידי הדמוקרטים: פרנקלין רוזוולט וג'ון קנדי, שניים מהנשיאים הנערצים ביותר של הדמוקרטים, באו ממשפחות עשירות. אבל לנוכח הספקנות כלפי עירוב הון ושלטון, וכאשר יותר ויותר מועמדים מסרבים לקבל תרומות מחברות גדולות, התזמון אינו פועל לטובתם של המיליארדרים. איש מהם טרם נכנס למרוץ, וההערכה היא שאין להם יותר מדי זמן לחכות בטרם יעשו זאת, אם בכלל. נכון שבלומברג יכול לערוך סעודת גיוס כספים ולהזמין רק את עצמו, אבל כסף לבדו לא יקנה לאיש מהם את המועמדות.
