זיכרון בלתי נמנע

לאן יילכו זיכרונות השואה אחרי שייתמו כל ניצולי השואה בישראל ובעולם?

המשורר טובי סופר, שביקר אשתקד בוורשה, ואשר שירו "ורשה. יוני, 2015", פורסם לפני מספר חודשים בתקשורת, אומר: "זיכרון יכול להתקיים כל זמן שיש מי שמעוניין לזכור. קיום הזיכרון תלוי באנשים המבקשים לזכור או להזכיר. נתן זך כתב באחד משיריו: 'יזכרו אותנו אלה שלא יכולים לשכוח'"...

טובי סופר מסביר כי "אפשר לומר שחיי הזיכרון הם כחיי כל יצירת אמנות. שירים, מוזיקה, אמנות פלסטית, כל אלה יכולים להיזכר כאשר הקורא, המאזין או הצופה מחליט לקרוא, או להאזין או לצפות בהם. חייהם תלויים לחלוטין בגחמותיו של הצרכן שלהם. לשם כך ברור שיש להתקיימות הזיכרון צורך בלוביסטים פעילים".

לדבריו, "הקביעה של שלמה ארצי כי 'כל שיר - הוא זיכרון בלתי נמנע' מקובלת עליי מאוד, כי מה הם השירים אם לא סוג של הנצחת רגע, סיטואציה, תחושה, רגש או יופי"? טובי סופר מדגים: "קח לדוגמה קטע משירה של המשוררת נילי דגן "סן וינצ'נזו", ותראה איך הזיכרון מתקלף מתוך מראה שעוסק במישהו אחר: "קיר אבלים./ כביסה מטפטפת על פרחי ליליה ורודים/ מודפסים על מודעת אבל/ לזכרה של סניורה מריה פריני לופי/ (פרחי ליליה ורודים/ שהייתי נחבאת בין עליהם/ בקפלי שמלתך,/ אמא)."

אתה יכול לספר על ביקורך בוורשה בקיץ שעבר?

כן. זה היה ביקור פרטי. הסתובבנו ברחבי העיר. התרשמתי שהעיר בהחלט זוכרת את עברה ואת חלקה בשואה. יש מוזאונים, יש שלטים ברחובות, יש סימונים על המדרכות. מצד אחד העיר היא מטרופוליס, מצד שני קיים הזיכרון...

"כך מצאתי את עצמי באחד הימים במלון, שבו התארחנו, כותב את שירי על ורשה. השיר הוא ניסיון שלי להבהיר לעצמי דבר מה בעניין ורשה". פרסומו הראשון של השיר היה בגיליון ה-100 של כתב העת "ביטאון שירה".

וַרְשָׁה. יוּנִי, 2015 / טוּבִי סוֹפֵר

אֲנִי כּוֹתֵב בַּמָּלוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי בָּרוּר:
וַרְשָׁה עִיר מְעַנְיֶנֶת, זוֹלָה
עִם אוֹרְיֶנְטַצְיָה מַעֲרָבִית.
בָּרְוָזִים בַּנָּהָר, נִימוּסִים פּוֹלָנִיִּים,
אֲבָל אַל תִּתְבַּלְבֵּל:
כָּאן קָרָה כָּל הָעִנְיָן.

אתה בן לעולים מעירק? מה לך ולשואה?

"בעיניי, למוצאי האתני אין שום חשיבות בעניין הזה. זוועה היא זוועה. ליהודי עירק היו אסונות משלהם. בפרעות ה'פרהוד', שנערכו בבגדד בחג שבועות ביוני 1941, נרצחו 172 יהודים, נפצעו יותר מאלפיים בני אדם ורכוש יהודי רב נבזז. טוב שבעת האחרונה החליטו הרשויות בישראל לציין כיאות את האירועים הקשים האלה של יהודי קהילת עירק".

היום יתכנסו רבים בישראל לאירועי פרויקט "זיכרון בסלון". הדברים אמורים במיזם ייחודי, שנועד לאפשר לאנשים פרטיים לקיים בסלון הביתי שלהם מפגשי-זיכרון עצמאיים לקהילה ולסביבה האישית. את המיזם הגתה ויזמה עדי אלטשולר, צעירה נמרצת מהוד השרון, ותכליתו לעבור מזיכרון של הישרדות לזיכרון של תיקון, באמצעות מפגשים אינטימיים, שבהם מתחברים המשתתפים מחדש לזיכרון השואה, ודרכו מתבוננים בעצמם ובחברה הסובבת אותם.

הצפי הוא להשתתפותם של רבבות אנשים במיזם המקורי, ויתרונו הגדול הוא בכך שהוא מאפשר את הנגשת השואה לקהלים שהיו מודרים עד כה, כמו אסירים בבתי-כלא, נשים המעגל הזנות, נוער בסיכון, פגועי-נפש, כבדי-שמיעה וחירשים, וקהילות של פליטים ומבקשי-מקלט.