כשרצתה אמי מורתי, עליה השלום, להדגיש חשיבותו של נושא, בו עסקה היא, נטשה פתע פתאום הדיבור בשפה העברית, בה שלטה היא היטב עוד מהתקופה בה עברה היא הכשרה חקלאית כחלוצה בחוות חקלאית בצרפת, קודם עלייתה ארצה, במטרה להגשים הייעוד הציוני הצפוי לה - כמי שתטייב, כפועלת חקלאית, אדמת ארץ-ישראל. או אז שבה היא אל שפת ילדותה, הלא היא השפה הגרמנית, ופסקה פסוקה נחרצות - אחר הבעת דעתה העניינית על הנושא שעמד במרכז הדיון - תוך שהכריזה, כלפי עולם ועלמיא: "מי שאיבד הבושה - איבד הכל". לאחר הפסקה מתודית מרשימה, חזרה ואמרה, בגרמנית מושלמת, צחה ונוקבת, כאחת: "כן. כן. זה הוא הנושא. מי שאיבד הבושה, אבד לו הכל".