ניסוח בלתי מוצלח של שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, יוצר את הרושם כאילו בג"ץ מגלה הבנה לטענתו של עותר שהשווה בין מעשיה של ממשלת ישראל לבין אירועים שהתרחשו בגרמניה הנאצית ובברית המועצות.

יצחק איתני עתר לבג"ץ בשורה של נושאים הקשורים לבריאות הציבור, ובראשם הוספת פלואוריד למי השתייה. מקריאת פסק הדין של ברון (יום ג', 17.5.16) עולה בבירור, כי מדובר בטענות תמהוניות וקונספירטיביות, המעלות תמיהות לגבי כשירותו של איתני. וכך כותבת ברון:

"לטענת העותר, פלואוריד הוא חומר רעיל שהוספתו למים בישראל מהווה סכנה לבריאות הציבור, ומשכך מדובר בפשע. בין היתר, טוען העותר כי החומר הביא למותם של דגים כשנשפך לים; כי הוא יוצר נזק לתינוקות לכל החיים; כי הוא אינו מונע עששת, וייתכן שאף גורם נזקים בריאותיים מגוונים; וכי הוספתו למים נובעת מ'אג'נדה נסתרת', ואף 'אג'נדה מרושעת של גופים בינלאומיים', שבמסגרתה מבקשים פקידי משרד הבריאות "להביא את הציבור להיות רדום ושלא יתנגד לממשל'. בתוך כך העותר אף מציין כי 'גם היטלר שם במחנות הריכוז פלואוריד בריכוז יותר גבוה. וכנ"ל, זה בשביל להשיג שה'אסירים' יהיו עם פחות אנרגיה, ולא יתנגדו. יהיו ישנונים. וגם ברית המועצות כנ"ל בתחילת המאה הקודמת'".

עוד טען איתני, כי הוספת הפלואוריד היא "דיקטטורה בהסוואה" וכי "זה מרתיח ומרגיש כמו אונס". הוא יצא גם נגד מתן תרופות בכפייה כגון באינפוזיה במהלך אשפוז, וביקש מבג"ץ גם לאסור על הנדסה גנטית של מזון. עוד טען, כי גורמי המודיעין שולטים ברשויות המדינה ומתעללים בו, וביקש מהשופטים הדרכה כיצד יוכל להגיש עתירה נגדם.

ברון אומרת: "עם ההבנה לדאגתו של העותר לבריאות הציבור בישראל - והרושם העולה מן העתירה הוא אכן כי מדובר בדאגה כנה, וכי בראש מעייניו של העותר מצויה טובת הציבור כולו - לא מצאנו עילה להתערבותנו במדיניות משרד הבריאות או במדיניות הכנסת". נראה, כי כוונתה של ברון הייתה טובה - לנסות ולהרגיע את איתני - אך הניסוח בו בחרה לא היה מוצלח, ובפליטת קולמוס מגלה הבנה למכלול טענותיו.

ברון מסבירה שהעתירה אינה כוללת רקע עובדתי ומשפטי מינימלי, וכי חלק מהסעדים המבוקשים בה ממילא אינם מצויים בסמכותו של בג"ץ. היא אינה מסתייגת מטיעוניו של איתני, כולל אלו שכאמור השוו את ישראל לגרמניה הנאצית ולברית המועצות. השופטים עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז הסכימו עם ברון.