אירן והתגובות הבינלאומיות

ב- 11 באפריל החלו בכירים אירנים לפזר הצהרות באשר להישגיה ולתוכניותיה העתידיות של אירן בנוגע להעשרת אורניום. תמציתן של הצהרות אלה היתה: אירן הצליחה להפעיל את קסקדת צנטריפוגות הגז הראשונה שלה המורכבת מ- 164 צנטריפוגות, והעשירה במתקן זה אורניום לרמה של 3.5%; אירן מתכננת לבנות בשלב ראשון מספר קסקדות אשר יכילו כ- 3000 צנטריפוגות; אירן מתכננת לבנות מתקן העשרת אורניום בהיקף גדול אשר יכיל 54,000 צנטריפוגות; אירן מפתחת ומנסה את הדור הבא של הצנטריפוגות מדגם P-2; אירן צברה כ- 110 טונות של אוראניום הקסהפלואוריד (hexafluoride) - חומר הגלם הנדרש להזנת צנטריפוגות אלה; ואירן לא תשנה את תוכניותיה, או תשעה לקריאות הקהילייה הבינלאומית להשעות מחדש את תוכנית העשרת האורניום שלה.

הצהרות אלה מהוות אבן דרך בתוכניתה של אירן להשגת נשק גרעיני, והן מצביעות על כך שאירן הצליחה לשלוט בטכנולוגיה הבסיסית הנדרשת להעשרת אורניום וביכולתה, אם תרצה בכך, להעשיר אורניום לכל דרגה שתבחר. כל אלה, בנוסף לעדויות על כוונות תוקפניות כלפי ישראל ואיומים להשמדתה, נותנים משקל נוסף לחשד כי לתוכניתה הגרעינית של אירן ישנה מטרה אחת - לייצר נשק גרעיני. אחרת, כל איום להשמדת ישראל יהיה ריק מתוכן לחלוטין.

התגובות הבינלאומית להצהרות הבאות מאירן נעות בין תשבחות להישגים האירניים לבין גינוים. מספר מדינות קראו לנקיטת צעדים רציניים נגד אירן, ואילו אחרות מתעקשות כי הפתרון הראוי לסוגיה יכול להיות מושג באמצעות משא-ומתן דיפלומטי. המדינות הדוגלות בדרך פעולה זו מתעלמות מהצהרתה של אירן כי היא מהווה מעתה מעצמה גרעינית וכי תוכניותיה הגרעיניות אינן נתונות למשא-ומתן. אך גם בין המדינות המכירות במעמדה החדש של אירן ישנן השוללות את האפשרות לפעולה צבאית.

שתי תגובות אחרות מחייבות התייחסות נוספת. הראשונה נוגעת לתגובת קהיליית המודיעין האמריקני. ב- 13 לאפריל, ציטט ה-ניו-יורק טיימס חוקרי מודיעין אמריקנים אלמונים אשר העריכו, כי הפיכתה של "אירן למדינה גרעינית תארך עוד שנים רבות". על-פי מאמר זה, "הממשל האמריקני מעריך את פרק הזמן ב- 5-10 שנים. מספר חוקרים אף הצהירו, כי התהליך יכול להמשך עד שנת 2020".

הערכות אלה אכן יכולות להתברר כנכונות אם כוונתה של אירן הינה פשוט להתקין ולהפעיל 54,000 צנטריפוגות, ולייצר דלק גרעיני עבור תחנת הכוח בבושהר, אשר טרם הופעלה. עם זאת, אם כוונתה לייצר נשק גרעיני, הערכות אלה מוטלות בספק רב.

אם נניח קצב התקנה צנוע של 1,000 צנטריפוגות בשנה, חישוב הגיוני של פרק הזמן אשר יידרש לאירן על-מנת להפיק אורניום מועשר בשיעור גבוה (High-Enriched-Uranium-HEU) ולצבור את המרכיבים ההכרחיים, מוביל למסקנה כי באופן פוטנציאלי אירן יכולה להשלים את מתקן הנפץ הגרעיני הראשון שלה במחצית שנת 2010[1].

חישוב זה הינו כמובן טכני במהותו. התקדמות מעשית תהיה תלויה במצב הפוליטי בזירה הפנימית והבינלאומית. אם אירן תימנע מלעבור באופן מיידי מהעשרת אורניום בשיעור של 3.5% להעשרת אורניום לשיעור גבוה (HEU), היא תוכל פשוט לצבור את גז האורניום המועשר בשיעור נמוך ואז לבצע במהירות את צעדי ההעשרה הנחוצים על-מנת להעשיר אורניום לרמה הגבוהה. דבר זה יכול להתבצע במסגרת ההתחייבויות האירניות לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ותחת הסכמי הפיקוח אשר חתמה עמה.

אם וכאשר תרצה אירן להפיק אורניום מועשר לשיעור גבוה, היא תוכל להסיט בחשאי חלק מהמלאי של 3.5% ולהעשיר חלק זה לרמה גבוהה, או שתוכל לפרוש מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT) ואז להעשיר במהירות את כל מלאי האורניום שאגרה לשיעור גבוה. גם אם אין לאירן תוכנית העשרת אורניום מקבילה וסודית, יש ברשותה עתה את המיומנות הטכנית לבצע צעדים אלה, אשר אותם אין ביכולתם של צעדי הפיקוח הנוכחיים לאתר.

כמובן, בניו-יורק טיימס מצוטטים מומחים אמריקנים אחרים המתארים את ההצהרות האירניות האחרונות כ"מעט יותר מהצהרות פוליטיות ריקות מתוכן". יתכן בהחלט כי קביעה זו מעידה על העדר מידע טכני מאומת, אך בה בעת עשויה קביעה זו להתברר כמשאלת לבם של אלה המבקשים לדחות את המשבר הבלתי נמנע. הניסיון מלמד כי גישה של הערכת חסר של האיום איננה יכולה להיחשב כשקולה יותר מהערכת יתר.

לצד כל אלה, קשה להגדיר את תגובת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ואת תפקידה הנוכחי במשבר זה. סבא"א הצהירה כי לאחר שלוש שנות בדיקה היא איננה יכולה לאשר כי תוכניתה הגרעינית של אירן מיועדת למטרות שלום בלבד (דבר אשר מבחינה הגיונית לא ניתן לביצוע), אך בה בעת, הצהירה כי היא לא איתרה (בניגוד לדוח שפרסמה בפברואר 2006) הוכחות ממשיות למאמצים אירניים לפיתוח נשק גרעיני.

אולם, אם ניקח בחשבון את כישלונותיה בעבר, בעירק (לפני מלחמת המפרץ הראשונה) ובלוב, כמו גם את יכולות הפיקוח המוגבלות שלה כיום, ישנו סיכוי מועט בלבד שסבא"א תוכל לחשוף את הכוונות האמיתיות מאחורי תוכניתה הגרעינית של אירן. ומכיוון שהיא איננה מוכנה להסתמך על ראיות נסיבתיות, כולל על אי עמידתה של אירן בהתחייבויותיה בעבר, על-מנת להאשימה בפיתוח נשק גרעיני, קיים סיכוי נמוך בלבד שסבא"א תמלא תפקיד משמעותי בעתיד, אף אם מביאים בחשבון את העדפתם של חברות אחדות במועצת הביטחון של האו"ם.

באשר למועצת הביטחון עצמה, נראה כי החברות הקבועות קרובות להסכמה על דרכה ההרסנית של אירן, אך הן עדיין לא הסכימו על הדרך להתמודד עם סוגיה זו. כל זמן שהן נותרות חלוקות בינן לבין עצמן, אירן תמשיך ליהנות מיד חופשית בכל הנוגע לפיתוח נשק גרעיני.

---------------------------------------------------------

1. נניח כי כל 3,000 צנטריפוגות מעשירות בשנה "כמות בסיסית" של אורניום (המספיקה לייצור פצצה אחת). בסוף השנה הראשונה תותקנה 1,000 צנטריפוגות, אך עדיין לא תתבצע העשרה של אורניום לרמה גבוהה (HEU). בסוף השנה השנייה תותקנה 2,000 צנטריפוגות, ותופק 1/3 מהכמות הבסיסית. בסוף השנה השלישית תותקנה 3,000 צנטריפוגות ותופק "כמות בסיסית" אחת. אם נניח כי תידרש עוד שנה נוספת לעיבוד כמות זו, נגיע למחצית 2010 כתאריך אפשרי לייצור מתקן נפץ גרעיני אירני ראשון. בסוף השנה הרביעית, על-פי אותו קצב התקנה תופק "כמות בסיסית" נוספת, וכמות זו תגדל ככל שיעבור הזמן.

---------------------------------------------------------

המאמר פורסם במבט-על הרואה אור על-ידי אוניברסיטת תל אביב, מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים. ומרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה. באמצעות תרומתם הנדיבה של שרי וישראל רויזמן, פילדלפיה.