מדוע פלשה אתיופיה לסומליה?

הפלישה האחרונה של אתיופיה לסומליה היא תוצר ישיר של ה"מלחמה בטרור" הבריטית-אמריקנית. פלישה זו מאיימת לדרדר עוד יותר את האזור שנקרע שוב ושוב במלחמות ורעב. שליטי אתיופיה הורו על המלחמה בשמו של ג'ורג' בוש כדי לתבוע את האינטרסים האיזוריים שלהם. אך ניצחונם של שליטי אתיופיה וארה"ב על המיליציות האיסלאמיות בסומליה כנראה תהיה קצרת-טווח. ללא ספק בוש לא מרגיש בטוח. הוא כבר התכונן לשלב הבא של הלחימה כשהתקשר לנשיא אוגנדה וביקש ממנו לשלוח חיילים לסומליה. גם הכוחות של קניה בסטנד-ביי.

הרקע לפלישה הוא השתלטות מליציות איסלאמיות על כל סומליה כמעט בשנה שעברה. המיליציות הבריחו את ברוני המלחמה ששלטו בפוליטיקה הסומלית ב-15 השנה האחרונות. לסומליה לא היתה ממשלה אמיתית מ-91'. מאז השלטון נמצא בידיים של קבוצות גרילה שונות כשכל אחת מבוססת על כנופייה אחרת. העשור וחצי האחרונים היו הרסניים לסומלים שרובם חיים בתנאי עוני קיצוני ביותר. בשנים האחרונות, בתגובה לאלימות ולחימה האכזרית בין הכנופיות השונות, קמו הכוחות האיסלאמיים המאוחדים ככוח לוחם החזק ביותר בסומליה. הכוח נוסד ע"י אנשי עסקים הנואשים לקצת סדר. המליציות זכו לתמיכה רבה בגלל שהציעו יציבות ושברו כנופיות. בנוסף, מספר מנהיגי שבטים סומלים מובילים תמכו במיליציות בכדי לייצב את המדינה.

ניצחון המיליציות האיסלאמיות היה מכה ניצחת ל"ממשלה המסורתית" בסומליה שנוצרה לפני שנתיים בקניה במסגרת שיחות שלום, ממשלה רק בשם לא בפועל. הניצחון היה גם מכה לתוכניות של ארה"ב לאיזור. ממשל בוש היה קרוב למשטר הגנרלים בסומליה שהיו מוכנים לפעול כסוכנים של "המלחמה בטרור" באיזור. הרקורד העקוב מדם של הגנרלים הללו, והעובדה שהם הרסו את סומליה נשכחה לחלוטין כל עוד הם ידחפו לנוכחות אמריקנית באיזור.

"דאגות ביטחוניות אמיתיות"

אתיופיה נקראה "לעשות סדר" בסומליה. נשיא אתיופיה, חבר ותיק של המערב, נשבע לחסל את המליציות. אתיופיה היתה בין 2 המדינות היחידות באפריקה שתמכו בפלישה לעירק ב-2003. בין כל ההוקעות והגינויים של משטרים מדכאים באפריקה ע"י המערב, הפשעים של נשיא אתיופיה נשכחו באופן מוזר. הדיכוי האכזרי של הפגנות סטודנטים ועובדים לפני שנה, ביטול זכויות דמוקרטיות בסיסיות ועוד. כבר ביולי נכנסו חיילים אתיופים לסומליה ובשבוע שעבר החלה המתקפה המלאה של אלפי חיילים אתיופים, ארטילריה כבדה, טנקים והפצצות אוויריות. ממשל בוש הצדיק את הפלישה וטען כי לאתיופיה היו "דאגות ביטחוניות אמיתיות".

צבא אתיופיה נתקל במעט התנגדות מפאת עליונותו המוחלטת מבחינת נשק וציוד שסופק לאתיופיה מזה עשורים רבים ע"י ארה"ב, רוסיה וישראל. בקלות רבה הם כבשו את מוגדישו הבירה. אך המלחמה רחוקה מסיום, לוחמי המיליציות הסומליות אינם יכולים להתמודד פנים מול פנים עם טנקים ומטוסים, אך, כפי שנוכחו האמריקניים בעירק, התנגדות לא רגילה יכולה להיות יעילה מאוד נגד כובשים לא רצויים. הגנרלים הסומלים שיוחזרו לשלטון כעת ע"י חיילי אתיופיה יוכלו לשרוד רק עם תמיכה חיצונית. אם העם הסומלי יתנגד בנחרצות נגד המשטר החדש (ישן), הגנרלים ייאלצו להלחם בבני עמם, מלחמה שבה הם כנראה יפסידו.

הסומלים הצליחו בזמנו להבריח את האמריקנים מסומליה ב-1993, כשאלו הגיעו במסגרת "מבצע הומנטירי" לסיום המלחמות והרעב בסומליה. בתחילה בירכו הסומלים את החיילים האמריקנים אך מהר מאוד הם פנו נגדם לאחר שהחיילים האמריקנים החלו לירות במפגינים ברחובות והשתמשו באמצעים של רצח ועינויים, אז התמרדה האוכלוסיה והבריחה את האמריקנים מסומליה.

התוכנית האמריקנית לגבי היבשת האפריקנית היא להרחיב את הבסיס הצבאי האמריקני, שכרגע מכיל 1,800 חיילים ונמצא בקרן האפריקנית ברפובליקת דג'יבוטי, משם יכולה ארה"ב להתערב במקומות מועדים (במפרץ הפרסי). במקום להתמודד עם הרעב הנוראי בסומליה ומצב החירום של השטפונות, משאבים מבוזבזים על נשק ומלחמות.