על הבמה: "יובל" מאת ג'ורג' טאבורי

הבימאי אבי גיבסון בר-אל, שגם מנהל את תיאטרון הסימטה ביפו, ביים בצורה הקולעת ביותר את צוות שחקני המחזור המסיים בסטודיו של ניסן נתיב. מחזור משובח במיוחד. התוצאה של המשחק המתודרך כה טוב, ומשולב גם בכוריאוגרפיה שעיצב גיבסון, יוצרת תמונה עשירה של סצנות מרשימות.

כולן - מתרחשות בבית קברות יהודי, אליו מגיע ניאו-נאצי צעיר (רן אסולין הנמרץ) כדי לרסס כתובות נאצה וצלבי קרס על המצבות. אלא שכמו במחזה שלא יישכח "ריקודו האחרון של ג'ינגיס כהן", שם חוזרת רוחו של נרצח יהודי להזכיר לרוצח בשנות החמישים את שאירע אז - כך הפעם, חוזרות רוחות הנרצחים ומחזירות את הצעיר לעבר הנאצי בשואה. המלל אינו רב, ומועשר בתנועה ובהבעות שמדהימות שוב ושוב את הצופים ומטלטלות, גם על הגרמני.

כמו למשל שתי ה"מיצי", ילדות שנולדו מעוותות ונידונו למוות הרבה טרם פרוץ המלחמה. כך נהג היטלר גם כלפי ההומואים. אותם ציווה למגר ולהשמיד עוד הרבה לפני שהחל בהשמדה טוטאלית של היהודים. את שתי ה"מיצי" מגלמות מיכל קורמן הנפלאה, המחצינה את ייסוריה בעושר הבעתה, וכ"מיצי 2" נורית יחיאלי, שגם היא סבלה פיסית מעיוות הפנים במשך כל ההצגה. נקווה שהשתיים תשתחררנה מעיוות שמצווה התפקיד הקשה.

את שני ההומואים מגלמים להפליא אריאל ברונז כ-HELMUT, במשחקו, ושבשירו את "נמל אמשטרדם" של ז'אק ברל, נחשף בפנינו זמר בעל קול נדיר; וכך גם חברו רפאל קפוסטיאן הבלונדי, המרשים בסצנות המיניות האלימות ביניהם.

יואב כורש הוא הבולט בין כל הכישרונות המצוינים, בעושר ביטויו וביכולת להחצין רגשות ולחדור ללב כל צופה, הן כקברן והן ביתר הדמויות שגילם. סיון אהוד מגלמת את דמותה של לוטה, סמל למשפחה יהודית-גרמנית אצילה, שעונתה ולבסוף הושמדה; כך משתתפים גם באיזכור הזוועות בועז פינקוביץ כארנולד, וגל שמאי כרוח של קורנליוס עם כתונת הפסים.

הכי מרשים הוא עיצוב הבמה הכה מיוחד של דינה קונסון. עיצוב המזכיר לי את עיצוב "בית קברות למכוניות" מאת אראבאל בעת לימודיי באוניברסיטת תל אביב - בימה במורד, עוטה חול (עשוי קליפות קוקוס), שהנשמות המעונות מתפלשות בו ואף נאלצות לאכול אותו.

המוזיקה של יובל מסנר מצמררת ומשתלבת היטב באווירה, ועיצוב התנועה של מרינה בלטוב מעשיר גם הוא את ההצגה. רעיון העלאת המחזה הבא לרענן את זכרוננו, או להאיר את עיני הצעירים שלא ידעו מה זאת השואה - חשוב ובעתו. הביצוע המשובח של השחקנים המחוננים, ועבודת כל היוצרים, במיוחד הבימאי - גורמים לתמרץ את הקוראים לראות את ההצגה שתעלה בסטודיו עד סוף שבוע זה, כשהסיום יהיה בצהרי שישי בצוותא.