עצות מעשיות להורים בקו האש

1. עשו שימוש בדרכי התמודדות עם לחצים, שסייעו בידכם בעבר. ניתן להיעזר באסטרטגיות מפחיתות חרדה ומקדמות התמודדות עם מצבי לחץ (הרפיה, ספורט, דמיון מודרך, חשיבה חיובית וכדומה).

2. אל תישארו לבד עם הקושי - גייסו תמיכה חברתית על-ידי שיתוף חברים, בני-זוג וקרובים ברגשותיכם ובמחשבותיכם. נקודות המבט השונות, התמיכה והעידוד מקלים עלינו ומשחררים אותנו מתחושת בדידות.

3. אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית במידת הצורך. זיכרו כי היכולת לבקש עזרה בעת מצוקה היא אחד המשאבים המשמעותיים ביותר שעומדים לרשות אדם והיא סימן לחוזק ולכוחות נפש. בנוסף, קיימת חשיבות לקבלת סיוע רגשי תומך. במסגרת שירות ער"ן ניתן לקבל תמיכה רגשית זמינה, מיידית ואנונימית, באמצעות הטלפון והאינטרנט [פרטים מטה]. צוות מתנדבים פרה-מקצועי, מאומן, מיומן ומסור מספקים אוזן קשבת, תמיכה רגשית, העצמה והרגעה.

1. הירגעו ושדרו ביטחון - ילדים צופים בהוריהם ורואים בהם עוגן של ביטחון ויציבות. לכן, חשוב מאוד שתהוו עבור ילדיכם דמויות מרגיעות, שדרו יציבות ושליטה במצב. כשאנו מרגישים חוסר-אונים ובהלה, אין אנו מסוגלים לספק לילדינו את הביטחון הדרוש, ואף עלולים להחריף את החרדה בה הם מצויים. יש להעביר מסר שמולם עומד מבוגר אחראי ואכפתי, שיכול לשמש כתובת עבורם להתייעצות, הרגעה וסיוע.

2. העבירו מסר של הרגעה - הבהירו כי ישנן דרכים להגן על עצמנו ועל היקרים לנו. במידת הצורך הילד יכול לפנות למבוגרים המשמעותיים עבורנו: הורה, קרוב-משפחה אחר, מורה, מדריך וכדומה.

3. התאימו את דבריכם לגיל הילדים - בגיל הרך יש לעמוד לרשות הילדים אולם להימנע מלערוך שיחות יזומות בנושא. כאשר מדובר בילדים בוגרים ובנוער, אשר נחשפו לאירוע בתקשורת, חשוב לשוחח עימם ולציידם במסרים מווסתים ומרגיעים, בהלימה לגילם ולשלב ההתפתחותי בו הם מצויים.

4. ספקו מידע אמין ועובדתי - ידיעה מפחיתה חרדה. חשוב להקפיד על מידע עובדתי ומדויק (להבדיל משמועות, השערות או פרשנויות), במינון מתאים ולהימנע מעומס. יש לגלות רגישות ולמנוע חשיפה אפשרית של הילדים לשיחות העשויות להתקיים בין מבוגרים, אשר עלולים לעורר חרדה ולחץ נפשי.

5. הקשיבו, גלו הבנה והימנעו מביקורת - שדרו אמפתיה לתחושות ילדיכם והימנעו משיפוטיות. תנו לגיטימציה לרגשות ולמחשבות שונים ואף סותרים, לרבות העלאת רגשות חריפים של כעס, תסכול, חוסר-אונים וייאוש. יש להימנע מתגובות ביקורתיות ומבטלות כגון: "אין סיבה לפחד", "אל תהיה תינוק".

6. אפשרו אוורור רגשי - אפשרו לילדים המעוניינים בכך להביע את רגשותיהם בכל דרך הנוחה להם (בעל-פה, בכתב ובאמצעות ציור, יצירה והבעה).

7. חזקו תחושת מסוגלות - סייעו לילד לזהות בעצמו כוחות התמודדות ומקורות תמיכה, לחיזוק תחושת המוגנות וביטחונו, בהתמודדות עם המחשבות והרגשות הנובעים מהחשיפה לאירועים.

8. גלו ערנות לסימני מצוקה - יש לעקוב אחר ילדים המראים תגובות חריגות מתמשכות וקיצוניות ובעת הצורך לפנות לסיוע של אנשי מקצוע.