סיפור על "אחריות"

זה קרה כשכבר הייתי מפקד טייסת יחסית ותיק. אומנם לא 15 שנה בתפקיד, אבל שנה וחצי זה כבר נחשב לבעל וותק לא מבוטל. לקראת סוף קבוצת הפקודות השבועית בטייסת מתקשרים מהמבצעים ומודיעים שבדת"ק היירוט עפו נורי הטעיה מאחד המטוסים ויש חייל אחד פצוע קשה מאוד.

הפסקה מתודית להסבר קצר.

אחד האיומים על כלי טיס הם טילים המתבייתים על חום המנוע. כדי להטעות את הטילים האלה ניתן לשחרר מהמטוס נורי הטעיה, שהם בעצם חומרי בעירה בטמפרטורה מאוד מאוד גבוהה שמושכים את טילי האויב לפגוע בהם ולא במטוס. יש סט שלם של הוראות אחזקה וכללי בטיחות שמטרתם להבטיח שנורים כאלה לא ישתחררו על הקרקע.

נחזור להתרחשויות באירוע המדובר.

מיד עם קבלת ההודעה, מפקד הגף הטכני ואני נסענו במהירות האפשרית לדת"ק. גם בלי לדבר היה ברור לשנינו שמדובר בפאשלה נוראית. הסיכוי שתאונה כזו תקרה כשעובדים ע"פ הנהלים פשוט אפסי.

כשהגענו למקום החייל בדיוק פונה לבית החולים ואני בעיקר פעלתי להרגעת המעורבים.
עוד כשהייתי בדרך לבית החולים, כשביני לביני אני מחליט שאם חס ושלום החייל לא ישרוד אני אבקש לסיים את תפקידי, די מהר הגיע הטלפון שניסה לרמוז לי שעם כל הכבוד לזה שאני מפקד הטייסת, זה לא ממש באחריותי כי בפועל מי שאחראי על אחזקת המטוסים בבסיסי החיל אלו מפקדי טייסות התחזוקה. חתכתי את דבריו מיד ואמרתי לו שאני בשום אופן לא מוכן לקבל את זה. זו הטייסת שלי וכל מה שקורה בה זה באחריות מלאה שלי. מפקד טייסת תחזוקה יכול לעזור, להתריע, לייעץ, לעצור, הוא יכול לעשות הרבה דברים, אבל האחריות המלאה למה שקורה בטייסת היא שלי.

ניסיתי לחשוב איפה טעיתי.

הרי היה לי גף טכני מעולה. מפקד הגף היה קצין מצטיין (שהיום משרת בדרגת אל"ם בחיל-האוויר!), והגף הטכני בפיקודו זכה פעם אחר פעם בתחרויות רמת אחזקה.
גם את הביקורות החיצוניות שהתבצעו על-ידי מטה החיל בהפתעה עברנו בציונים גבוהים מאוד והגף הטכני זכה לשבחים רבים. אבל מסתבר שגם אם יש לך את האנשים הכי טובים והגף הטכני הכי מצטיין, אם אתה לוחץ יותר מידי המערכת עלולה להשבר.

וזה מה שקרה.

לא אלאה אתכם בפרטים המלאים, אבל מסתבר שלמרות שידעתי שהולך להיות שבוע עמוס במיוחד, ולמרות שחשבתי ששאלתי את הגורמים המקצועיים את כל השאלות הרלוונטיות, ולמרות שחשבתי שנתתי מענה הולם לכל הבעיות שצפינו, מסתבר שרצף של אירועים כמעט יום-יומיים יצרו ברגע מסוים עומס שאף אחד מאיתנו לא צפה ואז האירוע קרה.

התאונה הזו קרתה כי הבאתי את הטייסת לנקודה בעייתית בה שניים - שלושה אירועים די שגרתיים כמעט גרמו למותו של חייל. זה לא משנה שהגף הטכני היה מצוין. זה לא משנה שמפקד הגף היה מצוין, וזה אפילו לא משנה שיש בבסיס מפקד טייסת תחזוקה.

הכי קל בעולם זה לספר לעצמך כל מיני סיפורים על ההוא שהטעה אותך, וההוא שהיה אמור להתריע, או אולי אפילו הרגיע אותך, והכי קל להגיד שאתה בעצם עשית כל מה שאתה יכול כדי להתכונן לתרחיש הכי קיצוני ובסך-הכל סמכת על האנשים הכי טובים שיש. אבל זה מיותר וטפשי. כי באמת הפנימית שלך, אתה יודע שזה שלך, כי לטוב ולרע, כל מה שקורה בטייסת שלך זה באחריותך.

ואתה יודע ששני הדברים הכי חשובים שמפקד טייסת צריך לוודא הם שהטייסת מוכנה למלחמה ושאף חייל שלך לא ימות באימונים.

ואם הטייסת נכשלה באחד מהם, אולי יש כמה אשמים, אבל רק אדם אחד אחראי.
וזה אתה.

ואידך זיל גמור.