כתב העיתון 'אל-חיאת' מדווח (שבת, 24.6.06), כי ראש הממשלה הפלשתיני, איסמאעיל הנייה, הסכים למעשה כבר לפני כמה חודשים לאמץ את היוזמה הסעודית לשלום (היוזמה הערבית) שאושרה בפסגה הערבית בבירות במרס 2002, אך נסוג בלחץ הנהגת החוץ של החמאס.
זה קרה בישיבת הממשלה הראשונה לאחר שהרכבה אושר על-ידי יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן) ב-30 במרס 2005. זה היה הנושא הראשון שהועלה על-סדר יומה של אותה הישיבה, שעד כה הוסתר מעיני התקשורת. מי שפתח את הדיון היה סגן ראש ממשלת החמאס, ד"ר נאסר א-שאער, במסגרת העלאת הצעות להיחלצות מהמצור הבינלאומי. א-שאער ישב בבניין המועצה המחוקקת (הפרלמנט) ברמאללה.
מהעבר השני של הוידיאו-קונפרנס, בבניין הפרלמנט בעזה, ישב הנייה שהקשיב ולא התנגד לרעיון. הנייה ביקש "ארכה של שבוע שבועיים" עד לאישור היוזמה הערבית. "אם לא נאשר את התוכנית בישיבה הבאה, נאשר אותה בישיבה שאחריה", צוטט בעיתון.
אבל אז נכנס לתמונה ח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של החמאס היושב בדמשק, והטיל ווטו. ההסתייגויות שהציב משעל מהיוזמה הערבית כללו, בין היתר, התנגדות עקרונית להכרה של מדינה ערבית, במקרה זה הרשות הפלשתינית, בישראל, ואף יותר מכך – התנגדות להכרה קולקטיבית של מדינות ערב בישראל. הכרה ונורמליזציה כאחד.
באותו הזמן, מציין הכתב, הלשכה המדינית לא תפסה את הבידוד הבינלאומי כהווייתו. שם היו בטוחים שתוך זמן קצר הוא יוסר שכן "העולם לא יתיר את הרעבת עמנו תחת הכיבוש". בחמאס-חוץ האמינו שאם תיסגר אופציית המערב יפנו לאופציית המזרח, קרי, לארצות ערב והאיסלאם. אך הם לא הבינו שגם מדינות ערב קשורות כיום בהסכמים עם המערב, באופן שמגביל אותן ממתן סיוע חופשי-פומבי לעם הפלשתיני תחת חרם.
לדברי מקורות החמאס, ההתנגדות למסמך האסירים (יוזמת הפיוס הלאומי) במתכונתו הנוכחית נובעת מן החשש "לעשות ויתורים חינם". המקורות מסרו, כי מאחורי הקלעים התנועה מסכימה לתקרה שמציב הנוסח הנוכחי של המסמך ואף הייתה מוכנה להסכים לפחות מזה. ואולם, היא הייתה מעוניינת שהנוסח יושג במשא-ומתן ולא בתכתיבים מלמעלה.
וזו התוכנית של החמאס לצאת מהמשבר המדיני-פוליטי עם העולם, כפי שמתאר זאת בכיר בחמאס: "בשלב ראשון נאמץ את מסמך האסירים לאחר תיקונים קלים. אחר כך ניכנס לאש"ף... ונקים ממשלת אחדות לאומית... אם המערב יסרב להסיר את הבידוד בטענה של אי-הכרה רשמית בישראל ואי-גינוי האלימות, חמאס תעבור לשלב המכריע הבא – והוא יציאה מן הממשלה והקמת ממשלת טכנוקרטים עצמאית".
על-פי הדיווח ב'אל-חיאת', הנייה נחשב לסמן יוני בתנועת החמאס, ולא מהיום. כבר בבחירות לפרלמנט של 1996 הוא הציג עצמו כמועמד, על-אף שהחמאס קיבל החלטה עקרונית להחרימן, בהיותן פרי מפירותיו של הסכמי אוסלו. לאחר מכן אף עשה כברת דרך ארוכה יותר כאשר הביע נכונות להצטרף לממשלת ערפאת הראשונה, אך חזר בו ברגע האחרון.
