בית המשפט השלום בירושלים פסק ביום חמישי (18.1.07) כי על דברים אשר דיבר ח"כ מלכיאור בגנותו של אזרח ישראלי, ארז אוריאלי, המתגורר בנורבגיה, חלה לחבר הכנסת חסינות עניינית. בראיון בוקר ברדיו אמר ח"כ הרב מלכיאור כי אוריאלי הינו "גורם כהניסט... בחור ישראלי יורד שנמצא באוסלו ועושה הכל כדי להפיץ כל מיני דברים".
ח"כ מלכיאור ביקש למחוק את התביעה על הסף בטענה כי על הדברים חלה החסינות העניינית של חברי הכנסת.
השופטת עירית כהן הלכה לאורה של הלכת בשארה, וקבעה כי החסינות העניינית נועדה בראש ובראשונה "להבטיח כי חבר הכנסת יוכל למלא נאמנה את תפקידו ולייצג את ציבור בוחריו תוך מתן ביטוי חופשי ומלא לדעותיו ולהשקפותיו, ללא חשש וללא מורא. "זכות הביטוי של חבר הכנסת הינה "זכות-יתר בעלת חשיבות קונסטיטוציונית ממדרגה ראשונה, באשר היא נועדה להבטיח לחברי המוסד המחוקק של המדינה את חופש הדעה, הביטוי והוויכוח, למען יוכלו למלא את תפקידם, בתורת שכאלה, ללא הרגשת מורא ופחד ובלא שיחששו, פן יהא עליהם לתת את הדין על כך לאדם או רשות כלשהם".
השופטת כהן קבעה כי ההתנגשות בין חופש הביטוי (ולא רק של חברי כנסת) ובין זכותו של אדם לשם טוב, עומדת, למעשה, בבסיס חוק איסור לשון הרע, אשר אימץ את מבחני חוק החסינות בכל הנוגע לחברי כנסת. על-פי החוק, חלה החסינות על הצבעה, הבעת דעה או מעשה, במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו של חבר הכנסת, כחבר כנסת.
בפסק הדין מאמץ בית המשפט את הגישה שהובעה על-ידי ד"ר סוזי נבות ואשר אומצה על-ידי השופטת חיות בפסק הדין בשארה.
