"המדינה הפקירה את תושבי הצפון"

הדוח ריכז את הנושאים אשר עלו בעדויות שנאספו במסגרת פרויקט "כוכב הצפון" ובחן את הכשלים שעלו מהעדויות אל מול האחריות החברתית של הממשלה. להבדיל מסיכומים אחרים הקשורים במלחמה, שהוכנו על-ידי רשויות השלטון והצבא, התמקד הדוח בתנאי הקיום של העורף מנקודת מבטו של האזרח - הן בזמן הלחימה והן לאחריה. מן הנתונים עולה תמונה קשה של קהילות שהוזנחו, מערכות שלטון מקומי שקרסו, וממשלה שלא שעתה לצרכי אזרחיה.

ארבעה תחומי כשלים עיקריים בעת החירום: נפקדות הריבון, אמצעי מיגון והסדרי פינוי, זרימת מידע ואפליה.

הריבון נפקד מהצפון

ככלל, המדינה לא עמדה לרשות האזרח. אזרחים רבים דיווחו כי בנסותם לקבל עזרה מהרשויות השונות הסיקו כי אין עם מי לדבר, פשוטו כמשמעו. מרבית משרדי הממשלה נסגרו עם תחילת הקרבות וזאת ללא הודעה, הסבר, או יצירת תחליף מספק. אזרחים רבים דיווחו על "טרטור" והפניה חוזרת מטלפון אחד למשנהו, מכתובת אחת לאחרת. כמו-כן דווח על פקידי עיריה שנטשו את עירם ותפקידם, על התעלמות מצרכי שוהי המקלטים הפרטיים ונקיטת איפה ואיפה בחלוקת מצרכים ותרומות.

בהיעדר הממשלה, נותרו הרשויות המקומיות לדאוג לרווחת האזרח, תוך דגש על מחלקות הרווחה, שתפקידן לתת מענה לצרכי האוכלוסיה הנזקקת. צרכים אלו בעת חירום גדולים פי כמה מבעת שיגרה ולכן רשויות מסוימות, שגם בשגרה מתקשות לספק את צרכי התושבים, פשוט קרסו בזמן המלחמה.

גם לאחר שוך הקרבות, אזרחים רבים נותרו ללא מענה לפגיעות גוף, נפש, או רכוש, ונאלצו "לרדוף" אחר פקידי ממשל שונים כדי לממש את זכויותיהם לפיצויים ועזרה. תביעות רבות נותרו פתוחות וללא מענה עד היום.

אמצעי המיגון והסדרי הפינוי לא הוכנו

ברוב המקרים, המדינה לא דאגה לאמצעי מיגון מתאימים. בדיקת נושא המיגון העלתה מגוון בעיות בתשתית, בתחזוקה ובתפעול. ביישובים רבים אין מספיק מקלטים לשימוש האוכלוסיה, וברוב היישובים הערביים אין מקלטים כלל. המיגון הקיים מתוחזק ברמה ירודה ביותר ובאופן שאינו עונה על צרכי האזרח למרחב מוגן. מקלטים רבים לא היו מוכנים לשעת החירום, חלקם בגלל הזנחה מתמשכת וחלקם כיוון ששימשו לצרכים אחרים ביישובים כגון מועדונים, בתי תפילה ומחסנים.

לרשויות חסרו מפות, מקלטים ורשימות אנשי קשר מעודכנות. לעיתים לא נמצא בעל המפתח למקלט וחלק מהמקלטים נשארו נעולים במהלך המלחמה. מכלול הבעיות במקלטים כלל נושאי אוורור, מים וביוב וקשיי נגישות לזקנים ונכים. אספקת המזון והתרופות לשוהי המקלטים הציבוריים והפרטיים-משותפים כאחד לא היתה סדירה, ולעיתים לא הגיעה ליעדה כלל.

המקלטים הפרטיים, שמהווים יותר מ-50% מהמרחבים המוגנים, נמצאים באחריות ראשונית לתחזוקה שוטפת של בעלי הנכס הפרטי בו קיים המקלט ולביקורת הרשות המקומית בה נמצא הנכס. עדויות על מצב המקלטים במהלך המלחמה מצביעות על כך כי במקרים רבים לא תוחזקו המקלטים הפרטיים כראוי, ויוצא מכך כי הרשות לא מילאה את אחריותה מבעוד מועד לוודא כי המקלטים מתוחזקים בהתאם לחוק ההתגוננות האזרחית. למעשה, נותרו המקלטים הפרטיים ללא בקרה ממלכתית, וזאת למרות שגם הריבון וגם האזרח סומכים על המקלט הפרטי כמענה הגנה. חוסר הבקרה בא לידי ביטוי בהתנערות הרשויות מאחריות למקלטים אלו במהלך המלחמה וסירוב לשתף את שוהי המקלטים הפרטיים באספקת המזון והציוד באופן שווה.

נוכח מצב המיגון ביקשו תושבים רבים להתפנות מאזור הסכנה. ברם הסדרי הפינוי לא היו עקביים, וברובם היו נקודתיים ולפרק זמן מוגבל ביותר. מי שידם היתה משגת דאגו לעצמם באופן פרטני ובקבוצות, וכך נותרו מאחור השכבות המוחלשות. רבים מהתושבים שנשארו מאחור פיתחו תקוות שווא לפינוי; אך זה לרוב לא הגיע, למרות הנכונות הגדולה של משפחות מאזור המרכז לקלוט את המתפנים.

זרימת המידע היתה לקויה

ככלל, המדינה לא סיפקה לאזרח מידע חיוני מספק וברור לנוכח מצב החירום. המידע הדרוש לאזרח בשעת החירום לא היה זמין, לא בתוכן ולא בשפה המתאימה. אזרחים רבים שביקשו לקבל עזרה לא ידעו לעיתים כלל איך לבקש אותה, מהן זכויותיהם ואל מי עליהם לפנות. מוקדי הטלפון העירוני לא עמדו בעומס הפניות והתקשו לספק מענה בזמן אמת.

נהלי החירום, כמו גם עידכונים שוטפים, לא היו ברורים ולא היו זמינים לאוכלוסיה שהיתה זקוקה להם יותר מכל: האזרחים הערבים והעולים החדשים, אשר להם עת החירום היתה זרה ומבלבלת במיוחד.

אפליה בקבלת מזון וסלקציה בפינוי

המדינה, כך עולה מן הדוח, לא סיפקה את צרכי האזרח באופן שוויוני. הפער במתן פתרונות לתושב, בין הרשויות השונות ובתוכן, מצביע על חוסר אחידות מעורר דאגה. חוסר האחידות מקומם אף יותר בכל הנוגע לרשויות ממשלתיות. כך למשל, מס רכוש בחר להפעיל במהלך הלחימה ולאחריה סולם פיצוי שונה בין עיר לעיר, ובין משפחה למשפחה.

כמו-כן, התקבלו עדויות על רשימות זכאים שהוכנו בעיריות צפת וקריית שמונה ומתנדבי חירום אשר התנו את המשך עבודתם בכך שמשפחותיהם "יסודרו". האפליה בלטה במיוחד בכל הקשור בהסדרי הפינוי אשר חייבו במקרים מסוימים סלקציה בין התושבים שנאלצו להישאר בחזית לאלה המפונים לאחור. במספר ערים נתקבלו עדויות על אפליה כנגד קבוצות עולים, אשר לא רק נדרשו להתמודד עם מצב חירום זר ולא מוכר, אלא נאלצו להידחק לשולי התור במאבק על חלוקת מזון ועזרה אחרת.

בנוסף, הדוח טוען לראיות ולאפליה נגד הקהילות הערביות בישראל. כ-45% מהאזרחים שנפגעו היו ערבים אזרחי מדינת ישראל. בכל הישובים הערביים יש מחסור בסיסי במקלטים, וברובם אין מערכות צופרים ואזעקות. מלכתחילה, נהלי חירום בערבית לא מוטמעים בקהילות הערביות בשגרה וכשהגיעה עת החירום, מצאו עצמם האזרחים הערביים חסרי אונים, באין מידע זמין בערבית המסביר את נהלי החירום. פיקוד העורף תירגם חוברת הנחיות לחירום בערבית רק כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה וגם ההנחיות שחולקו לא התאימו לצרכי האוכלוסיה, שכן כמעט בכל הישובים הערביים אין כלל מקלטים ציבוריים.

דוח שתיל ממליץ לטפל בחברה האזרחית באופן נבדל מהמערכת הצבאית. כדי להפיק את המירב מתהליך הבנת צרכי החברה האזרחית בעת חירום, הוצע להבדיל בין מענה לצרכים בשגרה, בחירום ולאחר החזרה לשגרה.

בשיגרה, מומלץ לקדם מדיניות חברתית חדשה תוך שיתוף האזרח, ככל שניתן, בהליכי קבלת ההחלטות. יישום המדיניות מחייב משרד רווחה חזק שבראשו שר. כמו כן הומלץ לקדם פעולות חינוך והסברה לקראת שעת חירום. בנושא המיגון הומלץ ליישם את החקיקה הקיימת בדבר מרחבים מוגנים ציבוריים, וכן לרענן וליישם חקיקה להבטחת בקרת מערך המקלטים הפרטיים והגדרת אחריות הרשויות השונות לגבי מתן מענה לצרכים. עוד הוצע למדינה להכין תוכניות מגירה לפינוי אוכלוסיה רחב. גם נושא החומרים המסוכנים מחייב התייחסות מיידית, בעיקר באזור מפרץ חיפה בו קיים ריכוז של חומרים מסוכנים בכמויות גדולות ללא שום פרופורציה למקומם בחבלי ארץ אחרים, והומלץ לפזרם ולהעבירם למקום בטוח הרחק מריכוזי אוכלוסיה.

בחירום, הומלץ להקים תשתית של מנגנוני פיקוח ועזרה אזרחיים ברמה הארצית בצמוד לממשלה, וברמה האזורית בהתאם לחלוקת אזורי החירום וברמה העירונית בכל רשות מקומית ואזורית. תפקיד המנגנון יהא ריכוז נתונים ומענה לצרכים של האזרחים ועל-כן עליו להיות בעל סמכות להעריך, להחליט ולבצע, את כל אשר נדרש למילוי צרכי האוכלוסיה. בנוסף, הוצע לתקן נהלים ולבצע הכשרה מקצועית בהתאם, כך שהרשויות ומערכות התמיכה השונות ייבצעו בשעת חירום פעילות יזומה להגיע לאזרחים הנותרים מאחור (כמו עולים, ערבים, חולים וקשישים), ולוודא שזכויותיהם ידועות להם ואף ממומשות בעת הצורך. עוד מוצע לנקוט בפעילות יזומה, באמצעות מחלקות הרווחה ומערכות החינוך, לאיתור נפגעי נפש, שלעיתים אינם מודעים למצבם ולספק להם את העזרה המקצועית הדרושה.

בחזרה לשיגרה, הומלץ לפעול לשיקום ופיתוח של האזור הפגוע ולחזרה לשגרת חיים. הדוח מציע לתקן נהלים ולבצע הכשרה מקצועית בהתאם, כך שהרשויות ומערכות התמיכה השונות ימשיכו, באופן יזום, לתת מענה לאזרח לאחר סיום עת החירום עד אשר זכויות הנפגעים תמומשנה במלואן. הוצע להסיר מגבלות ביורוקרטיות בלתי סבירות ובעיות הנובעות כתוצאה ממחסור בכוח אדם מקצועי במס רכוש, כמו גם התנהלות איטית, מסורבלת, ובעלת אופי חשדני ושרירותי מצד פקידי הממשלה. דוח שתיל מבקש לקדם חקיקה אשר תגן על זכויות הנפגע, תאפשר לו זמני תגובה נוחים יותר מאלו הקיימים ותיישם תנאי פיצוי אחידים וביד רחבה; בה בעת יש לעזור למס רכוש לעזור לאזרח על-ידי הגדלת תקנים מתאימה ומיקום פקידים בסמוך למקום מגורי הנפגעים עד לגמר הטיפול בהם.

מכלול העדויות שנאספו באשר לאופן חלוקת התרומות, הועבר לעיונו של משרד מבקר המדינה על-פי בקשתו, מחשש לביצוע עבירות פליליות בניצול לא הוגן בכספים ובמצרכים.