איפה תמצאו סורבה חרדל?

מסעדת גבריאל, השוכנת בבית מגורים בלב תל אביב, מחולקת לכמה חדרים ומרוהטת בסגנון שאפשר להגדירו כשיק מרופט. לצד כורסאות, שולחנות ושנדלירים בסגנון אלגנטי בחדרים הקדמיים יש גם, בגינה המקורה שבה ישבנו, כיסאות שנקנו בשוק, עטופים בבדים פרחוניים, ונברשות במראה חלוד. המראה בכללותו שובה לב כפי שהיה עם פתיחת המקום, לפני כשנתיים, אבל מה שהשתנה לאחרונה הוא שעל המטבח מופקד עתה השף רועי סופר, שהיה עד לאחרונה השף של פנגיאה בהרצליה.

בת זוגי לארוחה בחרה לפתוח בטרטר אינטיאס, שהוגש כעוגת שכבות עם טאפנד זיתים, סורבה חרדל ומוס עגבניות אוורירי. המנה עוטרה בזילופי חומץ בלסמי ובסלט זעיר של נבטים. היא הייתה טובה, אם כי לא מסעירה, אולי משום שהכילה יותר מדי טעמים ומרקמים שלא ממש השתלבו ליצירה אחת, ולמרבה ההפתעה לסורבה החרדל היה טעם של חזרת לבנה. אני פתחתי את ארוחתי במנה מוצלחת יותר, טארט טאטן פטריות: מאפה בצק עלים שמולא בפטריות, בצלים מקורמלים וג'לי של גבינת עזים. במקרה זה הטעמים והמרקמים השתלבו יפה מאוד והפכו את המנה למעדן.

לעיקרית הזמנתי מה שמכונה בתפריט רביולי פתוח. הוא התגלה כמנה טובה מאוד, שהורכבה מראגו בקר עם קרם עשיר של שומר וגבינת מסקרפונה שצופה בעלי לזניה רחבים. טעמנו עוד מנה עיקרית אחת, פילה של מוסר ים שצופה במעטה פנקו (פירורי לחם יפאניים) עם גבינת פרמזן והוגש עם ריזוטו עגבניות. הדג היה טוב, אך הריזוטו איכזב כי היה קצת מימי, ופירה בזיליקום שעיטר את הצלחת היה תפל. טעמנו שני קינוחים, הראשון תותים טריים עם קרם פרש תוצרת בית, והשני מוס שוקולד טוב שהועשר בקרם וניל ובמקרון שקדים.

חשבוננו הסתכם ב-370 שקלים. יש כאן תפריט יין טוב, אך אנו הבאנו בקבוק ושילמנו 35 שקלים דמי חליצה. צריך להודות שאין מה להשוות בין מטבח הפיוז'ן היצירתי שסופר הפגין בפנגיאה לבין האוכל הטוב, ולפעמים טוב מאוד, שהוא מבשל בגבריאל. ובכל זאת, ברור שהוא שידרג במידת מה את המטבח בגבריאל ויש לקוות שישלב בתפריט עוד מנות.