חולי סוכרת מסוג 2 עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לליקויים קוגנטיביים ומחלת אלצהיימר לעומת אנשים שאינם חולים במחלה, אלו ממצאיו של מחקר שנעשה לאחרונה.
כאשר חוקרים, מהמרכז הרפואי קולומביה שבניו-יורק, ערכו מחקר ממושך משנת 1992 ועד 2003 כדי להעריך התקדמות דימנציה קוגנטיבית בקרב אנשים מעל גיל 65, הם גילו כי חולי סוכרת מסוג 2 נטו יותר לסבול מליקויים קוגנטיביים שגרמו לנכויות בחשיבה ובלמידה לעומת אנשים שלא סבלו מהמצב. למעשה, החוקרים דיווחו כי חולי סוכרת מסוג 2 נוטים במיוחד לליקויים קוגנטיביים הקשורים לאמנזיה מתונה (אובדן זיכרון מלא או חלקי) - צורה של דימנציה הגורמת לאיבוד זיכרון ועשוייה להיות מקדימה למחלת אלצהיימר.
המחקר החדש כלל 918 משתתפים שלא סבלו מדימנציה כשגוייסו למחקר בשנת 1992. למרות שלא סבלו מליקויים קוגנטיביים בתחילת המחקר, 23.9% מהמשתתפים סבלו מסוכרת מסוג 2, עוד 68.2% סבלו מיתר לחץ דם, 33.9% סבלו ממחלת לב ו-15% היו לאחר שבץ.
החוקרים נעזרו בראיונות אישיים ובדיקות פיסיות ונוירולוגיות כדי לתעד את התקדמות הדימנציה הקוגנטיבית בכל אחד מהם למשך 11 שנה. הם ביצעו גם בדיקות שמטרתן זיהוי שינויים בלמידה, זכרון, שפה והסקת מסקנות בכל 18 חודשים.
לאחר שש שנים, גילו החוקרים כי 334 משתתפים חוו צורה מסויימת של ליקוי קוגנטיבי, ו-160 חוו ליקוי קוגנטיבי אמנזי הקשור לאלצהיימר.
המחקר, לדברי החוקרים, הוא ראיה נוספת לכך שליקוי קוגנטיבי, כולל זה הקשור למחלת אלצהיימר ומחלות של המוח וכלי הדם המוחיים, עלול להגרם מסוכרת. לאור מגיפת הסוכרת בארצות הברית ובעולם כולו האפשרות לליקויים קוגנטיביים כסיבוך היא סיבה טובה נוספת למניעת סוכרת.
על בסיס הממצאים, החוקרים מציעים גם קשר בין סוכרת להצטברות פלאק במוח שהוא המאפיין של אלצהיימר. כובדה זו יכולה גם להסביר גם מדוע חולי סוכרת מסוג 2 לעיתים קרובות נמצאים בסיכון גבוה למחלות מסוג זה.
