כפי שחפרו וקדחו לנו בפרומואים חסרי גבולות, זה הגיע. ניקינו את האוזניים, הכנו את האצבעות המצביעות, ופינינו מקום בערבי שישבת ובחשבון הסלולרי.
"כוכב נולד 5" רק יצאה לדרכה, והינה היא כבר שוברת שיאים. ביום שישי האחרון, שודר הפרומו הארוך ביותר בתולדות הטלוויזיה, שהחל בשעה 18:30 והסתיים בחדשות של שמונה. בערוץ העדיפו לקרוא לקדימון המתמשך "המצעד של כוכב נולד", אבל החומרים הממוחזרים והאזכורים הבלתי פוסקים לכך שאם רק נשרוד את החדשות חסרות החשיבות נזכה לגאולה משיחית, לא השאירו מקום לספק באשר למהותו של המשדר. כמובטח, בשעה 21:00 התבשרנו שיש טעם לחיינו העלובים, מכיוון שהעונה החמישית של "כוכב נולד" מתחילה מיד.
כמה קל היה להיסחף אל תוך ההתלהבות שהציפה את המסך. אולי בגלל שטיפת המוח האגרסיבית שעברנו, או בשל האריזה הצבעונית והמרשרשת, המזמינה אותנו פנימה. קצת קשה יותר היה לנסות לעצור, ולהסתכל מבחוץ על התמונה הגדולה, בצורה שפויה. הרי "כוכב", כבר מזמן איבדה את הערך הבידורי נטו שלה. מה שהתחיל כערב קריוקי בלתי מזיק של אלמונים כישרוניים יותר או פחות, הפך לתופעה תרבותית עצומת מימדים, שהקצינה עד להיותה מגמה חברתית נבובה והרסנית. תזכורת לשינויים הללו קיבלנו בקיץ אשתקד, עם עלייתו ונפילתו של אחד, ג'קו אייזנברג.
אז בשתי תוכניות של סוף השבוע, בין מקבץ פרסומות אחד למשנהו, הגיח מדי פעם חבר השופטים המכובד, בתוספת המוזיקאי יוני בלוך. ולמען ההגינות, ייאמר שלא התכוננתי למפגן כה אכזרי של טמטום ורוע לב. בהנהגתו של צביקה הדר בעל פרצוף הירח המחייך תמידית, הוכיחה התוכנית שהמדינה הזאת חייבת בדיקת מציאות דחופה. כל פשוטי העם עמדו בתור, ממתינים לזכות שנפלה בחלקם להופיע לפני ממליכי המלכים ומיילדי הכוכבים. החלום המשותף של כלל הנבחנים, להופיע בטלוויזיה ולהתפרסם בכל מחיר, הרי נשתל בראשיהם על-ידי אותם אנשים שעתידים לבחון אותם. כל רצונם הוא לזכות בכתר הזמני (כובע קייטנה, אם לדייק) ובחותמת הירוקה, המוכיחים כי עברו לשלב הבא.
אותם שופטים רשעים ונתעבים, השפילו וביזו עד עפר כוכבים את החולמים התמימים, ללא תגובה מצידם של המובכים. שואלים במטרה להכשיל, מרוצים מעצמם ללא הפסקה, ופולטים בדיחות פנימיות שלא מעניינות אף אחד, קלקלו השופטים את מצב הרוח החגיגי, ונחשפו במלוא עליבותם. וכדי שיגיעו מים עד גועל-נפש, נוספה גם עריכה מגמתית ברמת התלהבות של בית-ספר תיכון. היה לנו אזור הדמדומים ב"צוותא", הסנדק איגור, טלנובלה במדבר באדיבות המשאית הכוכבית, ושיא הגזם - בובת הברבי שלא עברה. התוכנית דווקא מתגאה השנה ברמה גבוהה יותר המתבטאת ביוצרים מקוריים ובסיסמה העאלק-שייקספירית "כל המדינה במה". מוזר, אני דווקא נזכרתי במשפט "כל המדינה שכונה".
בסוף שלב האודישנים המפרך, יחל הדבר האמיתי שבסיומו יוכתר "כוכב" נולד חדש. לא זמר, לא כישרון, כי אם כוכב. סלב. מישהו שנוכל להסתכל אליו בעיניים מעריצות, לרצות להיות כמוהו, והכי חשוב - לדעת שכל אחד יכול. ולפי הספתח הנ"ל, נראה שאין בכוחי להתמודד הפעם עם הבחילות, השינויים במצבי הרוח והצירים, טרום הלידה הנוצצת עצמה. תעירו אותי עוד ארבעה חודשים, כשהסיוט המאוס הזה ייגמר. או כשכולם כאן יתפכחו.