ישראל נגד אמנסטי: "אנו מגנים על אזרחינו"

משרד המשפטים ציין כי "בדוח נטען כי ישראל אינה עושה די בכל הנוגע לאכיפת החוק כלפי המתיישבים הישראלים באיו"ש. לצורך הגברת האכיפה ועל-מנת להתמודד עם הקשיים באכיפת החוק באזור זה באופן טוב יותר, הוקם צוות בינמשרדי לאכיפת החוק בשטחים, בראשות המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים. בצוות חברים כל גורמי האכיפה השונים, בכלל זה, גורמי צבא, משטרה, שב"כ ונציגי הפרקליטות. הצוות נפגש באופן קבוע ומטפל בבעיות המתעוררות באופן מערכתי. הצוות עוסק בין היתר בגיבוש נהלים הקשורים בסמכויות חיילים לעצור מפירי חוק, סכסוכי קרקעות בין תושבים ישראלים ופלשתינים, בפיקוח על כלי נשק ועוד".

בנוסף, "אנו חולקים על הטענה הכללית הנטענת בדוח, כאילו חיילים ישראלים מתעלמים "במקרים רבים" מהוראות בג"צ כפי שנפסקו בבג"צ מוראר. לא הובאה לכך כל הוכחה".

"באשר לטיפול המשטרה בתלונות נגד ישראלים, הרי שכל תלונה המוגשת במשטרה מטופלת לגופה והמשטרה עושה כל שביכולתה על-מנת לאסוף ראיות בנדון. הדוגמאות המופיעות בדוח כלליות ואינן מאפשרות לנו התייחסות פרטנית. עם זאת, נציין כי בשנת 2006 הוגשו עשרות רבות של כתבי אישום נגד ישראלים בשטחים", נטען.

במשרד המשפטים מוחים על המינוח בו נעשה שימוש בחלקים מסוימים בדוח אמנסטי. "המשפט הבינלאומי מתיר למדינת ישראל לתפוס מקרקעין לצרכים צבאיים (נציין, כי המינוח בו נוקט הדוח –"seizure", אינו המינוח המדויק. המינוח המדויק הינו תפיסת מקרקעין, או "requisition", מונח המעוגן בתקנה 52 לתקנות האג)". עוד נטען בדוח כי "תפיסת המקרקעין נעשית ללא מתן הודעה מוקדמת מספקת, התייעצות וזכות להליך נאות אינם מדויקים, בלשון המעטה". במשרד המשפטים ציינו כי "כל צו תפיסה הנחתם על-ידי המפקד הצבאי זוכה לפרסום מקיף, ומובא לידיעת בעלי המקרקעין ותושבי הכפרים הסמוכים, וזאת, בין השאר, על-ידי תליית הצו והצבתו בשטח ומסירת הצו לבעלי המקרקעין ולאנשי מפתח בכפרים, ועוד. לאחר פרסום הצו, עורכים גורמי המנהל האזרחי "סיור בעלים", לשם הצגת צו התפיסה ומתן הסברים בשטח".

בנוסף, ציינו בתגובה לאמנסטי כי "לאחר 'סיור הבעלים', נתונה לבעלי המקרקעין שהות להגשת השגות נגד צווי התפיסה", וכי לא פעם נערכים תיקונים בתוואי גדר הביטחון עקב השגות אלו.

עוד צוין בתגובה כי "מעבר להליך המנהלי הננקט לפני הקמת גדר הביטחון, כל תפיסת מקרקעין מזכה את בעל הקרקע (בין אם ישראלי ובין אם פלשתיני) בדמי שימוש ו/או פיצויים".

"המפקד הצבאי מכיר בצרכי האוכלוסיה המקומית, ועושה מאמצים רבים בכדי להקל, ככל הניתן, על הקשיים הנגרמים לאוכלוסיה שאינה מעורבת בטרור, וכל זאת במקביל למילוי זכותו וחובתו, תחת המשפט הבינלאומי, להילחם בטרור ולהבטיח את הסדר והחיים הציבוריים באזור. גם כאשר מוטלות מגבלות תנועה, נעשים מאמצים רבים לשם הקלה על האוכלוסיה המקומית, הן על-ידי וידוא קיומן של חלופות סבירות לתנועת התושבים הפלשתינים בתוככי האזור, והן בכך שניתן דגש מיוחד לחופש התנועה לצרכים מיוחדים, כגון צרכים רפואיים, צרכי מסחר, אספקת מזון, אחזקת תשתיות ועוד", נכתב בתגובה.

לטענת משרד המשפטים, דוח אמנסטי לוקה באי-דיוקים מהותיים בנוגע למגבלות התנועה בכבישים. "ברוב המוחלט של הכבישים באיו"ש מתאפשרת תנועה של פלשתינים, ללא כל צורך בהיתר. רק במקרים ספורים, בהם קיים צורך ביטחוני חיוני בדבר והצעד הינו מידתי, נוקט המפקד הצבאי בצעד של הגבלת תנועת פלשתינים בציר".

"בחינה של הדוגמאות הפרטניות המובאות בדוח מציגה תמונה שונה ביותר מן התמונה המצוירת בדוח. אחת הדוגמאות המובאות הינה כביש 60. כביש זה מהווה עורק תחבורה מרכזי, החוצה את איו"ש מצפונו לדרומו. נטען, כי תנועת פלשתינים בכביש זה מוגבלת עקב השימוש שעושים המתיישבים בכביש. הדוח מסתמך, בין השאר, על הנטען לכאורה בפניית האגודה לזכויות האזרח בעניין מגבלות תנועה על ציר זה באזור חברון. עם זאת, בניגוד לאמור, בפניית האגודה לזכויות האזרח לא נטענה טענה שכזו, ואף ארגון זה מכיר בכך שמותרת תנועה פלשתינים על קטע כביש זה", נכתב.

מגבלות בשכם

מגבלות תנועה נוספות אליהן מתייחס דוח אמנסטי הן מגבלות תנועה המוטלות סביב העיר שכם. "בנוסף, המודיעין הרב שהצטבר בידי כוחות הביטחון מצביע, כי מרחב העיר שכם הפך בשנים האחרונות למקום מקלט למבוקשים בכירים מערים פלשתיניות שכנות, שמוצאים בשכם "סביבת טרור תומכת ונוחה", וכן מקום מסתור ומקלט מפני כוחות הביטחון. בעיר שכם, פועלת תשתית טרור בעלות ידע, מומחיות וניסיון בפעולות חבלנית חמורה וקיימים מקורות מימון לפעולות הטרור", נכתב בתגובת המדינה.

"הרציונאל הביטחוני המרכזי בהטלת הכתר סביב שכם הינו יצירת שליטה מלאה אחר היוצאים מהעיר והנכנסים אליה על בסיס מחסומים קבועים, המאפשרים קיום פיקוח ובקרה על האוכלוסיה המקומית, שמשתנה על בסיס הערכות מצב ביטחוניות עתיות", צוין.

בתגובת משרד המשפטים דוחים את הטענה כי כ-60,500 פלשתינים ימצאו את עצמם במרחב התפר. "נתון זה משולל יסוד לחלוטין. כיום, מתגוררים במרחב התפר כ-7,000 תושבים, והשלמת התוואי תביא לכך שכ-1,000 תושבים נוספים, בעיקר ב"עוטף ירושלים", יימצאו במרחב זה. יתרה מזאת, תיקוני התוואי המתוכננים באזור ברטעה, ח'רבת ג'בארה ואלפי מנשה, עליהם הודיעה המדינה, עתידים להותיר בסופו של יום במרחב התפר מאות בודדות של תושבים פלשתינים בלבד".

"בכל הנוגע לטענות בדבר קשיים הנגרמים לתושבים במרחב התפר והקשיים במעבר בשערים הקיימים, טענות אלו מוגזמות: ראשית, לכל תושבי מרחב התפר ישנה גישה לנקודת ביקורת הפתוחה במשך כל שעות היממה; שנית, הם אינם נזקקים להיתרים על-מנת להתגורר בבתיהם, אלא מחזיקים בתעודות תושב, אשר פוטרת אותם מהצורך בהיתר; שלישית, מספר התושבים המצויים במעמד זה קטן, והוא עתיד לקטון; רביעית, חלו שינויים משמעותיים במשטר ההיתרים במרחב התפר על-מנת להקל על הזכאים לכך לקבל היתרים לכניסה למרחב", נכתב בתגובה.

טענות רחוקות מן המציאות

"הטענות לגבי שעות הפתיחה של השערים החקלאיים רחוקות מן המציאות: יש להבחין בין שערים המובילים לקרקעות בהן הגידולים עונתיים - כגון מטעי זיתים - שאמנם נפתחים רק בעונות החקלאיות ובשאר השנה רק בתיאום; לבין שערים רבים אחרים המאפשרים גישה לאדמות בכל יום, ושעות פתיחתם נע בין מספר שעות ביום לבין כל שעות היום. במערכת הביטחון נערך מעקב צמוד אחר יישום ההתחייבויות ביחס לשעות פתיחת השערים, והעובדות מוכיחות כי כמעט שאין חריגות בשעות הפתיחה", נכתב בתגובה לאמנסטי.

"בדוח נטען ביחס לאזור הכפרים פלמיה וג'יוס כי חלה הרעה בתנאי פתיחת השערים החקלאיים באזור זה. נבקש לציין, כי ביחס לאזור האמור תלויות ועומדות שלוש עתירות לבג"צ שהגישו תושבים פלשתינים וארגונים ישראלים נגד תוואי הגדר וכנגד מדיניות פתיחת השערים החקלאיים. היקף פתיחת השערים החקלאיים בגזרה זו גדל מאז הגשת העתירה, וכיום פתוחים במרחב זה שער אחד (פלמיה-דרום) במשך כל שעות האור, ושני שערים סמוכים שלוש פעמים בכל יום (ג'יוס דרום וג'יוס מערב)", נכתב.

עוד צוין בתגובה כי "בדוח נטען, כי מרבית הבקשות להיתרי כניסה למרחב התפר נדחות על-ידי המנהל האזרחי, וכי קיים קושי רב לתושבים בעלי זיקה למרחב לקבל היתר. בהקשר זה נציין, כי מנתונים שהוגשו על-ידי המדינה לביהמ"ש העליון במסגרת עתירות העוסקות בחוקיות משטר ההיתרים עולה כי מתוך 32,349 בקשות להיתרים בכל התחומים שהוגשו בשנת 2006, 25,674 אושרו - למעלה מ-75% מהבקשות".

"הטענות המפורטות בדוח, לפיהן מדיניות ישראל גורמת לפגיעה קשה בכלכלה הפלשתינית, אינן מגובות בנתונים עובדתיים והשוואתיים כלשהם. בנוסף, באופן תמוה, בחלק זה בחרו מנסחי הדוח, העוסק באיו"ש, להתייחס בעיקר לטיעונים ונתונים הנוגעים לרצועת עזה. בפועל, הנתונים המצויים בידנו והנוגעים לאיו"ש מצביעים על מגמה הפוכה מזו הנטענת בדוח", נטען.

"לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סך חשבון הסחורות בין ישראל לרש"פ בשנת 2006 עומד על כ-2.38 מיליארד דולר, עלייה של 12% ביחס לחשבון הסחורות בשנת 2004 אשר עמד על כ-2.1 מיליארד דולר בלבד. יצוין כי בשנת 2006, למרות עליית החמאס לשלטון התרחב היקף הסחר ב-3% ביחס לשנת 2005 (אשר היה 2.31 מיליארד דולר)", נכתב בתגובה, וצוין כי "לפי נתוני הבנק העולמי שהתפרסמו בתחילת שנת 2007 עולה כי בשנת 2006 נרשמה עלייה של 9.7% בסך סחר החוץ של הרש"פ ביחס לשנת 2005 ו-26.4% ביחס לשנת 2004 (4.18 מיליארד דולר בשנת 2006 ביחס ל-3.81 מיליארד דולר בשנת 2005 ו-3.3 מיליארד דולר בשנת 2004).