המלווה בשוק האפור תבע לקוחה שפרעה את חובה

לאון בן נעים מבאר-שבע תבע את אילנה אזולאי בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר. לדבריו, מכר לתובעת מכונת כביסה, מיטה זוגית, מערכת קולנוע, די. וי.די וטלוויזיה בסכום של 5,600 שקל וקיבל צ'קים של בנה ושטרות חוב. לאחר שלא פרעה את חובה השיב לה את השטרות והצ'קים והוסכם בעל פה שהכסף יוחזר לו בתשלומים. בן נעים צירף לכתב התביעה דף נייר בו נרשמו סכומים שונים בכתב ידה של הנתבעת ומועדי תשלום המוסכמים.

בכתב ההגנה הכחישה אזולאי שרכשה פריטים מהתובע. לדבריה, לוותה ממנו כספים כשנקלעה למצוקה כלכלית, ופרעה את חובה. היא ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

בדיון שהתקיים לפני שבועיים, בפני השופט איל באומגרט, העידה חברה של הנתבעת שההלוואה הוחזרה לתובע בנוכחותה. לדבריה, כשהנתבעת ביקשה אישור בכתב לפירעון ההלוואה התובע פטר אותה ב-"לא עכשיו אנחנו חברים אנחנו מכירים". הנתבעת והעדה ציינו שהתובע הוא אדם אלים הנוקט בדרכים לא דרכים לגביית החובות.

בפסק הדין התייחס השופט באומגרט להתנהגותו של התובע שהפריע לעדותן של הנתבעת והעדה והעליב אותן ולדבריו, הדבר מעיב מאוד על מהימנותו. "יש בהתנהגותו משום חיזוק לעדות הנתבעת והעדה כי הוא נוקט בדרכים לא ראויות להשגת מטרותיו. למול עדות התובע שהיא עדות יחיד של בעל דין שהוא בעל עניין בתוצאות ההליך, מצויה עדותה של העדה שאין לה כל עניין בתוצאות ההליך. בית המשפט הזהיר עצמו שעסקינן בעדות חברתה של הנתבעת. אולם עדות זו היתה רצופה ומהימנה וניכר היה בה שחשוב לה לדייק בעובדות".

בסופו של דבר בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעת שפרעה את חובה לתובע ודחה את התביעה נגדה. התובע חויב לשלם לנתבעת 500 שקל הוצאות משפט.