א' מציעה לנפגעות: לא להתלונן

מנהלת לשכת נשיא המדינה לשעבר, א' - הבחורה שבגינה פרצה פרשת קצב, חשפה עצמה לראשונה, בשידור חי במסיבת עיתונאים, וגוללה את סיפורה האישי. כבר בפתח דבריה היא הלינה על החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, וטענה כי מדובר בהחלטה שפירושה המעשי הוא התרת דמן של נשים אחרות. א' הציעה למתלוננות - נוכח לקחיה היא, להימנע מלהגיש תלונות, ובמקום זאת לטפל בעצמן בסיועו של פסיכולוג.

א' הציעה למתלוננות, בעקבות החלטת מזוז, להימנע מתלונות. "אגיד דבר שלא אהוד על ארגוני הנשים והקורבנות אחרי עסקת הטיעון: אל תתלוננו ואל תפנו לרשויות החוק, בפרט אם מדובר באיש ציבור".

א' סיפרה כי משה קצב הטריד אותה מינית, אנס אותה, הפעיל עליה לחצים והנהיג טרור. הוא הטרידה בבוקר ובערב ובמהלך יום העבודה. באחת הפעמים, היא סיפרה, קצב טלפן אלי ואמר לי: "אולי
תלבשי חצאית, בלי תחתונים".

"אני פה כדי לספר. החיים לא ריאליטי", אמרה. "שמרתי על אנונימיות. נתתי אמון במערכת החוק שתעשה צדק. המערכת ויתרה על הצדק עלי. ויתרה לבעלי השררה שעשו טרור בגופי, פיזי ונפשי. משה קצב וחבר מרעיו.

"באתי לעבוד בלשכת מנכ"ל הנשיא. שמעתי הערות ברמה הסקסיסטית. שיחות בטלפון ללשכת המנכ"ל דרכי. מזכירה שחפפה אותי. בכל פעם שהיא מרימה, השיחה הייתה מזוהה. כשאני מרימה שיחות אישיות, מי את, מי החברים שלך. בתחילה הוא היה אבהי. כמו בקשות לדבר איתך. בוס, נשיא. לא הבנתי. עצוב, בודד, כלוב של זהב".

א' המשיכה: "כעבור כמה חודשים הותשתי ממסע ההתעניינות - יפה, מחמאות על עד כמה אני יפה. אחרי 10 חודשים מבקשת לעזוב והגשתי מכתב התפטרות. דחו כי התאמתי לצרכים, והכישורים שלי בלתי ניתנים לערעור. התחייבתי להישאר. חילופין בלשכה של מנהלת. הסכמתי לעבור ללשכתו כרכזת לשכה. נחשפתי לאישיות הנטולת אישיות ומוסר שקוראים לה קצב. נרקסיסט, מרוכז בעצמו, חולה תקשורת, מבועת מפני מה יגידו ואיך יגידו. בנאום אכלו לי שתו לי לאומה. פיצול אישיות - משה קצב האדיב ומשה קצב המפלצתי. עד שהגעתי לתפקיד התחלפו שלוש מזכירות. אף אחת לא שרדה. לא יודעת מה בדיוק היה שם. המשכתי לסבול מהטרדות מיניות ומילוליות. חוויתי מותחן פסיכולוגי בלשכה. העביר עלי סיוטים. שיחוח טלפון משבע וחצי. התעוררת. התעניינות בלבוש. "אולי תלבשי חצאית, בלי תחתונים", אמר לי באחת השיחות.

באחת השיחות הוא אמר לי: חלמתי עלייך בלילה בזמן ששכבתי עם גילה אישתי. את בחורה סקסית ואת יכולה להנות מדברים שנשים אחרות לא יכולות להנות. הוא היה מוציא את איבר המין שלו. היה מנער בו או מנפנף בו. הוא היה אומר לי שהוא לא יכול לעשות את זה בבית. התגובות שלי לדברים האלה היו תדהמה.

בפעם הבאה בלשכה הוא נצמד אלי ואמר: אני אוהב אותך, אני רוצה אותך. ניסיתי להשתחרר מאחיזתו, הוא איש חזק. משה קצב כפה אותי בכוח וביצע בי מעשה מיני מלא. הדבר הזה חזר על עצמו שלוש או ארבע פעמים. הפכתי לשפחת מין. עזבתי את הלשכה בסערה. אספתי את עצמי משם. התיישבתי על ספסל במרחק כמה מטרים מהלשכה ובכיתי.

הוא טילפן אלי עשרות פעמים ואיים וביקש שנדבר. הוא הוכיח אותי: את לא מתביישת, איפה האחריות המקצועית שלך. היה בדבריו איום שימצא אותי איפה שלא אהיה. היו טלפונים של המנכ"ל, המשנה למנכ"ל, העוזרת שלו שלא ידעו ממה שקורה, וסיפרתי סיפורים על קרובי משפחה שחולים.

לא יודעת איך זה קרה. הייתי ממוטטת. המשפחה שלי והחברות שלי לא הכירו אותי. הייתי בוכה ומדוכאת, וזה לא אופייני לי. הוא לא מתבייש להגיד שהוא ישן על כדורים ושהמשפחה שלו נפגעה? אני זו שישנתי על כדורים.

בשלב זה פרצה בבכי: ויתרתי על החלומות שלי, על השאיפות שלי, על העבודה הנדירה שלי וברחתי מהארץ. לי היו תוכניות, חלומות ושאיפה. עזבתי קריירה, לימודים, מכרתי רכב בחצי מחיר, אבא חולה, והכל בגלל הצרעת הזה – משה קצב.

כשהחליטו שלא להכליל אותי בכתב אישום, התפרצתי, כי לא הבנתי איך מישהי שהגישה על מגש של כסף עבריין סדרתי, נזרקת כמו גרגיר אבק מחולצה. המשטרה והתקשורת עשו עבודה מצוינת, והרגשתי תחושה של בגידה.

משה קצב הוא אנס ואני עדות חיה לסיפור מה שהיה בלשכתו שנתיים. כמו ניצולי השואה, אספר את אותו הסיפור גם אחרי חמישים שנה. כשהאנשים סביבי שמעו אותו מדבר, אמרו לי: זה כאילו את מדברת. לא מבינה את זה – שהציבור ישפוט.

א' סיפרה עוד, כי היא אוימה בתחילת הפרשה. כחודש לפני התפוצצות הפרשה הגיע אלי לתיבת הדואר מכתב ממנכ"ל בית הנשיא משה גורל ובו איומים. זו הסיבה שלא התלוננתי.