צפון הארץ מנותק מבחינה אווירית ממרכז הארץ כבר יותר מחודש ימים והיום נדרשה ועדת הכלכלה לנושא. בדיון מהיר ביוזמת ח"כ רונית תירוש (קדימה), הסתבר כי למרות החלטת ממשלה בנושא מחודש יוני 2007 והצהרת שר התחבורה במליאת הכנסת בנובמבר 2006 כי הנושא יוסדר בתוך זמן קצר, למעשה לא נעשה דבר. לכן החליטו חברי הכנסת כי אם עד חודש אוגוסט הנושא לו יוסדר, יפעלו להלאמת המנחת בקריית שמונה.
"מטרת הדיון הוא להשמיע את קולם של תושבי הצפון ובייחוד תושבי קריית שמונה, אשר הם הסובלים העיקריים מהפסקת הטיסות לצפון ולקריית שמונה", הסבירה ח"כ תירוש. "לא ברור לי כיצד ייתכן שמשרד התחבורה אשר בידיו נתונות הסמכויות החוקיות להפעלת הטיסות לצפון, ואשר אמור לפקח על נושא אגרות הטיסה אינו אוכף את החוק ומשאיר את המשבר הגדול הזה בלתי פתור".
ראש רשות התעופה האזרחית, אודי זוהר, טען כי "מאז יציאת צה"ל מלבנון ישנה ירידה בהקף הטיסות לצפון, בשל ירידה בשימוש הצבא בטיסות צפונה ומנגד ישנו שיפור בתשתיות החלופיות מהצפון למרכז. לפני כשנה ארקיע הודיעה שהיא מפסיקה טיסותיה לראש פינה וקריית שמונה בשל ביקוש נמוך. המשרד, מתוך רצון לשמור על טיסות לצפון, הציע לסבסד את הטיסות. במקביל, חברת תמיר הפעילה טיסות שכר לקריית שמונה. החברה ידעה מראש מהן עלויות התפעול כדי לקבל את המכרז". עוד אמר, כי "בעקבות החלטת הממשלה הוקמה ועדה בין משרדית לבחינת הנושא ומציאת פתרון ובראשה עומד מנכ"ל משרד התחבורה".
מנכ"ל טמיר נתיבי אוויר, אודי טמיר, אמר כי "אני יכול להפעיל כבר מחר חמש טיסות ביום מבלי שהדבר יעלה למדינה גרוש נוסף וזאת אם יאפשרו למפעיל של מנחת פיק ברמת הגולן להפעיל את המנחת, נשלם לו".
ראש מחלקת שדות תעופה ומנחתים, יוסי שפיצר הסביר, כי "גובה אגרת נחיתה מחייב אישור משרד התחבורה. ממוצע אגרות נחיתה בארץ הוא בין 150-450 ש"ח לנחיתה, בהתאם להוצאות שונות בכל שדה או מנחת. אגרת נחיתה בקריית שמונה אמורה היתה להיות כ-800 ש"ח לנחיתה. לעלות זו חברת טמיר לא הסכימה. נציג האוצר, אודי אדירי טען כי "האוצר מוכן לבחון פתרון זמני מהיר לבעיה ובמידת הצורך נהיה נכונים להגדיל את הסובסידיה לטיסות לצפון".
ויו"ר הוועדה, ח"כ גלעד ארדן (ליכוד) אמר, כי "מבחינתי תבטלו את המכרז, שהמדינה תסבסד את הטיסות. לא ייתכן שהמדינה לא מוצאת דרך לאפשר טיסות לצפון. הייתי מצפה מראש הממשלה שיעביר את הסמכות למציאת פתרון לשר אחר, אם במשך שנה שר התחבורה לא פותר את הבעיה ונמצא בתסבוכת משפטית מולם המעכבת מציאת פתרון".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
