"מה שלדעתי התגלה במערכה, הוא שהסחורה לא מסופקת. אני חושב שהדרג המדיני מאד סמך על הצבא להביא את הסחורה". כך אמר שר הרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג, בעדותו בפני ועדת וינוגרד, אשר נחשפה היום (ה', 18.7.07). בעדותו שימש הרצוג כשר הרווחה. "הצבא היה אמור להביא קודם כל את שיתוק הרקטות, את פירוק החיזבאללה", הוסיף.
"היה לנו מזל גדול - עם כל הכאב שבדבר - שהמערכה הזאת התנהלה כרגע, ולא עוד שלוש שנים או ארבע שנים מהיום. כי בסופו של דבר מי יודע איפה היינו עוד שלוש או ארבע שנים בהקשר הזה". השר הרצוג זוכה למחמאות מחברת הוועדה, פרופ' רות גביזון, על הצטיינותו בתחקור אנשי מערכת הביטחון. "אתה שואל תמיד שאלות, לא תמיד מקבל תשובות, ובכל רגע קריטי שבו יש דיון בצעד, אתה אחד מאלה שמשמיעים את הניתוח הכי מתוחכם לגבי הצד הזה", היא אמרה לו.
לדברי הרצוג, תהליך ההחלטה על היציאה למלחמה התגבש לפני ישיבת הממשלה. "התהליך המכריע, לדעתי, הוא ללא ספק תהליך שקדם לישיבת הממשלה, בו אנחנו לגמרי לא שותפים. כלומר, אין לי שום מושג איך הוא התנהל, מה קרה בו, משלב לשלב, באיזה רמת דיונים הדברים התנהלו, שום דבר כזה".
הרצוג מספר על ישיבת הממשלה. "דבריו [של אולמרט - נ.י] היו משכנעים בישיבה הזאת, וגם היה קו מאוד אחיד בינו ובין שר הביטחון בנושא הזה". הרצוג ממשיך ומספר על המנופים שהיה צריך להשיג. "המנוף היה, לדעתי, בין היתר, ההסכמה הכלל עולמית של מנהיגי העולם שאמרו לנו: אתם יכולים לעשות את המבצע הזה. לאחר מכן בסוף השבוע ה-G8 שנתן לו אור ירוק מלא. רק תנאי אחד דווח לי, גם ע"י ראש הממשלה, ואני עמדתי מאחוריו ותמכתי בו מאוד: לא לפגוע בתשתיות".
לדבריו, האווירה סביב שולחן הממשלה היא ש'כלו כל הקיצין'. "האווירה היא כלו כל הקצין, מדובר באויב שהוא סופר מתוחכם, עובד עם פסיכולוגיות של ההמונים, ובשעה 8 הופיע, כבר ראו אותו בערוץ 2 באיזה כנס ענקי, והתחושה היא שזה לא יכול לעבור ללא מענה".
"האווירה בחדר טעונה, הצבא מביא תמיד את הסחורה שלו מוכנה ולוחץ וקשה לך מאוד, כשאתה לא יודע את כל הנתונים, להתמודד", אמר הרצוג. "אין ספק, שבדיעבד, כשנשאלות שאלות מהסוג הזה. זה די ברור שכשבאים לישיבה, הדברים מבושלים מראש. לכן אמרתי, שעד הישיבה לא ברור, אנחנו לא יודעים מה קורה. בתוך הישיבה אנחנו מדברים, לוקחים החלטה, שומעים את הסקירות, אבל הדברים באים מאד מאד מבושלים מראש, ולא באמת תהליך של דיאלוג מקדים או בניית קואליציות מקדימות".
"מופז ניסה לשכנע לא לתמוך במבצע גדול"
לדבריו, מופז ניסה לשכנע את השרים שלא לתמוך במבצע גדול. "הוא הסביר את זה באותה ישיבה, הוא דיבר על מזג האוויר, שהחורף יגיע, שאנחנו נדשדש שם שבועות בבוץ הלבנוני, שהתהליך הוא כניסה חזיתית מול כוחות שמוכנים. ואז שבוע אחרי זה הוא הביא את ההצעה של הביתוק, שעליה אני אשמח לדבר, כי היא גם עלתה כאופציה. אבל היא לא בושלה מראש ברוב, אני לא יודע אם זה עניינים פרסונליים, אבל היא לא באה לדיון אמיתי מראש, אלא רק בישיבה עצמה".
הרצוג מספר על הקושי להקשיב להערות חריגות בדיוני הממשלה. "הדיונים, כפי שאתה קורא להם, הם לא דיונים לא רציניים. נאמרים דברים רציניים ויש הערות. השאלה היא אם בבליל הכולל מישהו מקשיב גם להערות החריגות. כותבים פתקים, מעירים, זה קצת תופש אופי של מעין ישיבה פרלמנטרית. יש מעין חופזה מהירה והכל כזה מהר מהר, כי בסוף מי שרוצה להעביר את ההחלטה, כבר פחות או יודע מה הוא רוצה. הוא מכתיב את ההחלטה ברוחו ובדמותו, כי הוא מנהיג העם. זה דבר טבעי".
בנוגע לנאומו של אולמרט ב-17 ביולי 2007 בכנסת הרצוג אמר כי " הנאום היה נאום שהיתה לו חשיבות ברמה המוראלית הלאומית של המוראל הלאומי. אני לא יודע אם הנאום מבחינת התוויית המטרות, אולי לא שמו לב באותו רגע נתון, שזה היה שונה מהמטרות המקוריות".
"התחילו להגיע השמועות על הצבא"
"התחושה בגדול היא שהצבא לא סיפק את הסחורה ולכל אורך התהליך", אמר הרצוג. "מתי התחילו לחלחל הדברים האלה? הייתי אומר 10 ימים אחרי ההתחלה, התחילו כבר להגיע שמועות, הרבה מאוד מהתקשורת אגב, עיתונאים שמטלפנים ואומרים: חיל האוויר הפציץ את אותה נקודה המון פעמים ומשם עדיין נורות קטיושות ובלגן". לדבריו, התחושה היכתה גם בדרג המדיני. "חיינו במין תחושה שהצבא מתפקד טוב". "יש בינוניות במערכת. והבינוניות היא ברמות של הגלגלים הכי קטנים, של איך לספק את האוכל, איך מפה לשם, ולא ראית. זה הכי העיק עלי".
"אני כל הזמן חשבתי שצריך איזה צעדים מפתיעים, צעדים שיזעזעו, ישנו את המשוואה והצבא היה מאוד שבלוני בהתייחסויות שלו", אמר הרצוג. " אני לא הרגשתי מספיק יזמות בעניין הזה". הרצוג אומר כי חשבו שחיל האוויר יעשה את העבודה. "לדעתי היתה קונצפציה שבפעילות אווירית אנחנו נחסל הרבה מאוד. לדעתי, היתה תחושה של הצלחה אחרי ההתקפה בדאחייה, יומיים שלושה אחרי פתיחת המלחמה".
"צריך דובר שמקרין אמינות"
הרצוג מלין על ההדלפות הרבות מישיבות הממשלה לתקשורת וכן על ההסברה הלקויה. "כנא זו הדוגמא הקלאסית, איך כל התהליך המדיני השתבש, מול התמונות של ילדים שיצאו ככה עם ההורים שלהם, כשאתה לא באמת יודע בדיוק מי גרם לזה. זה נורא מסובך, אבל זה כל הזמן חזר על עצמו. זה העדר ההבנה הבסיסית ברטוריקה למה שאתה מציג, לתגובות בזמן אמת, בקביעת מסר אחיד לכל הדוברים, תוך כדי ההתפתחות הדינמית של הקרב. בעירק למשל, לעוצבות, אפילו חטיבות אמריקניות, יש דובר צמוד. אני לא יודע אם זה נכון. אבל כל המערכת הזאת צריכה לעבור שידוד מערכות מוחלט".
"היום יש לך ריבוי ערוצים ואתה צריך דובר אחד שמקרין אמינות, יודע את האמת לאשורה ואומר את האמת לציבור", אמר הרצוג. "ופה לדעתי, היה בפרוש כשל". לשאלת השופט וינוגרד מי אמור לטפל בהסברה, עונה הרצוג: "זה יכול להיות או שר שמעורב, או איש צבא (בדימ.) או מכהן, אבל עם ראיית על, שמחובר מאוד מאוד למערכת".
הרצוג נשאל האם הוא חש שמדובר במלחמה. "בראייה זו היתה תחושה של מלחמה, אין עוררין בכלל", אמר הרצוג. "אף אחד לא השלה את עצמו שזו לא מלחמה. זה היה ברור מאליו, אני חושב, בתחושה שלי". לגבי החלטה 1701 הוא קובע כי ההחלטה היא חשובה שיצרה סיטואציה חדשה באזור.
"הסבל של חיילים שחזרו הביתה ותארו איך הם ישבו 9 שעות... ואי אפשר היה לחלץ אותם, ולא היה אוכל ולא היה מים, והם חטפו סאגרים, אלה הדברים שחלחלו הכי חזק בסוף. זה כל הכשלים שחלחלו של השגת מטרות והקרבות שבהם היו כישלונות והתחושה שלא היתה יד מכוונת של המערכה וכל הדברים שעליהם דיברנו".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
