מחקר בארה"ב: איך אפשר לשכוח ילד ברכב?

קווין קלי שכח את בתו פרננס בת השנתיים ברכב למשך 7 שעות. הילדה כבר היתה ללא רוח חיים, במשך מספר שעות, כשאחת השכנות הבחינה בה נעולה ברכב; כשצוות החילוץ הגיע עורה של הילדה היה אדום ומכוסה בבועות, שיערה סבוך ומכוסה זיעה. שעתיים לאחר מכן הטמרפטורה של גופה היתה עדיין גבוהה מאוד.

בכל שנה מדווחים מקרים דומים בארצות הברית. מאז אמצע שנות ה-90 מספר הילדים שמתו מחום כשננעלו ברכב עלה באופן משמעותי והסתכם בכ-340 ב-10 השנים האחרונות. זאת אולי בעיקר מאז שהילדים עברו לשבת במושב האחורי, בשל כריות האוויר המסוכנות, וכך נשכחו "ביתר קלות".

בולטת מאוד ההתאמה בין העלייה במספר המקרים בארצות הברית לבין כניסתה לתוקף של התקנה האוסרת להציב כסאות בטיחות של ילדים במושב קדמי בו מותקנת כרית אוויר. "עד אותו זמן, המספר הממוצע של ילדים שמתו ממכת חום ברכב בארצות הברית היה כ-11 מקרים בשנה", אמרה ג'אן נל, מרצה למטאורולוגיה באוניברסיטת סן פרנסיסקו שחקרה את התופעה. "ואז התחלנו להושיב את הילדים במושב האחורי, וסובבנו את כסא הבטיחות כך שיפנה נגד כיוון הנסיעה, ומשנת 1998 ועד 2006 המספר הוא 36 בשנה".

סוכנות הידיעות AP ניתחה למעלה מ-310 מקרי מוות ב-10 השנים האחרונות ומצאה כי העונשים שקבע בית המשפט משתנים בין היתר בהסתמך על השאלה מי שכח את הילד: הורה: אבא או אמא, מטפלת או אחר.

נראה כי יש נטייה להתייחס בחומרה יתרה לאמהות - הסיכוי שאמהות ירצו עונש בכלא גדול ב-26%, וברוב המקרים, עונשן חמור מזה של האבות.

מטפלות, גננות או בייביסיטר יורשעו ויואשמו יותר, אך הם נשלחים לכלא פחות מאשר ההורים ולזמן קצר יותר.

כתבי אישום מוגשים ביותר ממחצית המקרים - גם אם הילד הושאר מאחור ללא כוונה. בשיעור קטן מאוד מהמקרים - 7% - ישנו שימוש כלשהו בסמים או אלכוהול, או שמדובר בהורים או שמרטפים עם היסטוריה של התעללות בילדים. במקרים רבים מדובר באזרחים נורמטיביים שלא התכוונו כלל להרע לילדיהם.

מאז 1998, הוגשו בארצות הברית כתבי אישום ב-49 מקרי מוות של ילדים בכלי רכב סגורים. מתוך אלה שההליך בהם הסתיים - 81% הסתיימו בהרשעה או הודאה באשמה, ובמחצית מהם נפסקו עונשי מאסר - של שנתיים לפחות. שיעור ההורים שהואשמו והורשעו היה נמוך מעט יותר ממקרים בהם האחראים היו אחרים - שמרטפים למשל - אך עונשם היה בדרך כלל חמור יותר - לפחות 4 וחצי שנים.

במקרים בהם היו שמרטפים האחראים להשארת הילד ברכב - 84% הואשמו וב-96% הורשעו. מספרם של אלה שנדונו למאסר היה דומה למספר של ההורים אך ברוב המקרים עונשם היה קצר יותר - כשנתיים.

נשים כאמור נשפטו בחומרה רבה יותר ונדונו למאסר ארוך יותר מגברים כשבהשוואה של אבות ואמהות הפער הצטמצם - אמהות נדונו למאסר ב-59% מהמקרים לעומת 47% מהאבות. חציון העונשים לאבות היה שלוש שנים; חמש במקרה של אמהות.

ב-27% מהמקרים שחקרה AP, הילדים נכנסו לרכב בעצמם. במקרים אלה הוענשו ההורים רק במקרים מסוימים על הזנחה.

סוכנות AP חקרה למעלה מ-220 מקרים בהם כשלושה-רבעים טענו כי פשוט שכחו את הילד במכונית.

ג'נט פנל, העומדת מאחורי עמותה שעוקבת אחר מקרי מוות של ילדים בכלי רכב, מתייחסת לשאלה שרבים שואלים את עצמם, כיצד יכולים ההורים לשכוח את ילדם, ואומרת כי באופן כללי, "לרוב מדובר בהורים מאוד מאוד טובים... איש אינו חושב שזה יקרה לו. אני חושבת שאנשים משקרים אם הם אומרים שלא קרתה להם פעם בכל שנות גידול ילדיהם, 'שהתרחש נס'".

תוך חצי שעה - 40 מעלות

טקסס מובילה עם 41 מקרי מוות, אחריה פלורידה עם 37, קליפורניה עם 32, צפון קרוליינה ואריזונה עם 14, טנסי עם 13.

על-פי המחקר, הטמפרפורות בתוך הרכב עולות ללמעלה מ-40 מעלות בשעה, עם 80% מהעלייה במהלך מחצית השעה הראשונה. החוקרים מצאו, כי השארת חלון פתוח מעט - אינה עוזרת.

ילדים, אשר לרוב אינם יכולים להימלט מהרכב בעצמם, רגישים במיוחד: מערכת הנשימה ומחזור הדם שלהם אינם מסוגלים להתמודד עם העלייה בחום כמו אלה של אדם מבוגר. תוך פרק זמן קצר עורם הופך אדום ויבש, גופם אינו מסוגל לייצר זיעה לקירור הגוף והם מתים ממכת חום.

קל לשכוח את המפתחות שלך, או כוס קפה על גג הרכב. אבל ילד? איך זה אפשרי?

על-פי מומחים האמת הקשה היא שהמוח הטרוד יכול "לקבור" מחשבה - לפעמים שחוקה כמו כוס קפה ולפעמים תינוק - ולהמשיך כמו "טייס אוטומטי". דיוויד דימונד, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת דרום פלורידה אומר, כי "... למעשה, אנחנו יכולים להיות יותר שאננים כי אנחנו אומרים לעצמנו 'אין סיכוי שאשכח את הילד שלי'".

פרופסור דניאל שצ'טר מאוניברסיטת הארוורד, חוקר מוח, אומר כי הזיכרון הוא מאוד "תלוי רמיזות". "במקרים אלה, הרמז חסר לעתים", הוא מסביר. "כשאנחנו פועלים אוטומטית, סביר מאוד שנתעלם או נשכח מדברים חשובים בצורה מעושה". כמו תינוק.

אשם

במקרה של פרנסס הקטנה שהושארה ברכב לוהט במשך 7 שעות בסך-הכל, החליט בית המשפט כי מדובר ברשלנות והאב הואשם בהריגה ללא כוונת זדון והצבת ילדים בסיכון. חבר המושבעים המליץ לשלוח אותו לשנת מאסר. השופט שדן בתיקו פסק, כי הוא ירצה יום בכלא בכל שנה במשך שבע שנים ברציפות, ויקיים אירוע התרמת דם שנתי לציון יום השנה למות בתו. עברו הפלילי ימנע ממנו להצביע או לקבל עבודה במשרה ציבורית.