נאווה שהינו תבעה את עיריית לוד בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה בסכום של 750 שקל. שהינו עשתה קניות בשוק בלוד כשלפתע נפל עליה מוט ברזל, השייך לבעלים של דוכן פרטי, והיא נפצעה. פקחים של עיריית לוד הזמינו לשהינו אמבולנס והיא הובהלה זבת דם לבית חולים. לאחר שהתאוששה תבעה את עיריית לוד ובעל הדוכן והצדדים חתמו על הסכם פשרה לפיו בעל הדוכן ישלם לה 2,000 שקל ועיריית לוד תשלם את עלות האמבולנס בסך 750 שקל. אלא שהעיריה התכחשה להסכם הפשרה עליו חתם נציגה וסירבה לשלם.
שהינו הדגישה שהפקחים הזמינו את האמבולנס מבלי לשאול אותה ולהסביר שתחויב בתשלום. עוד נאמר בכתב התביעה שהסכימה להתפשר לאור הבטחתו של נציג העיריה שהתשלום עבור האמבולנס ישולם על-ידי העיריה ואין מה לדאוג.
העיריה השיבה להגנתה שהנציג מטעמה לא היה מוסמך לחתום על הסכם פשרה ולחייבה בתשלום עלות האמבולנס. היא ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת אסתר נחליאלי-חיאט את עיריית לוד לשלם למד"א ישירות את עלות האמבולנס בסך 750 שקל.
"התרשמתי כי התובעת התפשרה בהתבסס על מצג של נציג העיריה שגם חתם על הסכם הפשרה. אומנם חתימתו היא כעד בלבד אולם לטעמי, ההסכם הושג על בסיס המצג של נציג העיריה שנתן גושפנקא שלטונית ורצינית להסכם הפשרה. אחרת אין להבין מדוע חתם עליו".
השופטת הוסיפה שלא נכון יהיה לשחרר את העיריה מהתחייבות וממצגים שהציג נציגה. "מדבור בסכום פעוט ונראה לי נכון וצודק שהעיריה תישא בסכום זה. גם מהטעם שהפקחים לא הסבירו לתובעת שהזמנת האמבולנס היא על חשבונה".
