אוגוסט הגיע ושוב מתדפק על דלתינו פסטיבל הסרטים הברזילאי, השביעי במספר. כרגיל מציג הפסטיבל מבחר מגוון של סרטים חדשים, עלילתיים ודוקומנטריים מארץ הסמבה הכדורגל והחופים הזהובים שלא נגמרים.
השנה נבחר הסרט המרגש "כשהורי יצאו לחופשה" לפתוח את הפסטיבל. הסרט המתאר את עלילותיו של ילד בן 13 בשכונת מהגרים בברזיל של 1970 הינו סרט על אובדן, חיפוש, גאולה ובעיקר הוא טור דה פורס של הכוכב הראשי שלו, הילד מישל ג'ואלסאס שמדהים לגלות שזהו תפקידו הראשון על המסך הגדול.
בשנה האחרונה מצליח הסרט מאד בעולם ומישל מגיע יחד עם העותק לפסטיבלי קולנוע שונים וכך הוא גם עצר בארץ הקודש כדי להשתתף בפרימיירה החגיגית בסינמטקים של תל אביב וחיפה.
את מישל פגשתי במלון על חוף ימה של תל אביב ביום קיץ ישראלי מהביל. בשיחה השתתפה גם אימו הנמרצת והתומכת ואת הראיון תרגם לפורטוגזית לואיז קרון מרטן, מבכירי מבקרי הקולנוע בברזיל, המשמש כיו"ר חבר השופטים של התחרות הרשמית בפסטיבל.
למרות שהוא כוכב בברזיל, מישל חף מכל מניירות של מגה סטאר ונראה כמו עוד ילד שנהנה מהחיים (חוץ מזה יש לו חיוך כובש שקשה לעמוד בפניו).
האם תוכל לתאר את התהליך עד שקיבלת את התפקיד?
זה היה הליך ארוך ומייגע. המלהקים הגיעו למקומות רבים בברזיל ובחנו ילדים רבים. למרות שלא שיחקתי קודם בכלל, העניין סיקרן אותי, אז ביצעתי אודישן ראשוני ונכנסתי לקבוצה של אלף ילדים שהתמודדו על התפקיד. עבר זמן והקבוצה הוקטנה לכמה מאות, אחר כך לחמישים ובסוף נשארו שנים עשר מועמדים סופיים. הופתעתי כל פעם מחדש שעליתי לשלב הבא. לאחר תקופה של למעלה מחודשיים הודיעו לי שאני זכיתי בתפקיד והייתי מאד נרגש. ידעתי שכעת מתחיל החלק הקשה - ממש, לשחק!
איך הגיבו הוריך על כל העניין?
אמא שלי היא אשת מחשבים ואבא שלי מהנדס, הם לא חשבו בחיים שאני אלך לתחום של משחק. אמא מאוד תמכה (בשלב הזה האמא, שיושבת לידו, מסתכלת על האוצר שלה בעיניים בורקות ונראה עליה שהיא מתפוצצת מגאווה). אבא שלי חזר בתשובה וחששתי, גם בשל העובדה שהסרט עוסק בחלקו ביהדות שהוא יטיל וטו על כל העניין, אבל להפתעתי הוא אהב את התסריט, קיבלתי ממנו את ברכת הדרך והתחלתי לצלם.
האם הכנסת לדמותו של מאורו חלק מעצמך?
כמו מאורו גם לי אבא יהודי ואמא שאינה יהודיה. אני בניגוד למאורו לומד בבית ספר יהודי (הם נחשבים לבתי הספר הטובים בברזיל) וזה עזר לי להבין את כל הסממנים היהודיים שמופיעים בסרט. אני לומד עכשיו את ההפטרה לקראת הבר מצווה שלי. אני מאמין שבמאורו יש גם את מישל המתבגר שמחפש משמעות לחיים ומנסה דברים חדשים כל הזמן.
זהו סרטך הראשון-איך הרגשת על הסט?
הבמאי קאו המבורגר הוא מומחה גדול בלעבוד עם ילדים בגילי. בעבר הוא ביים מספר סרטי וסדרות ילדים בברזיל. קאו השתדל שתהיה אווירה נינוחה על הסט וביקש שלא אתבייש לשאול כל דבר שעולה בדעתי. באמת הרגשתי שכל צוות ההסרטה הוא משפחה אחת גדולה ואחד הדברים הכיפים היה לללמוד על הקולנוע מקרוב, שיחקתי עם ציוד הצילום והקול, היצקתי למאפרים והיה לי מאד שמח.
איזה עצות קיבלת מהצוות (בינם גם מועמדי עבר לאוסקר)?
העצות הכי טובות שקיבלתי היו לשמור על ריכוז ולהנות. מעבר לכך הבהירו לי כל הזמן שאני רק משחק תפקיד ושלא אכנס טוטאלית לדמות. שאלו את אמא שלי כל הזמן אם אני צריך יעוץ של פסיכולוג (היא השיבה בשלילה).
בשלב זה מתערב מרטן ומסביר: לנו בברזיל היה ניסיון מר עם ילדים כוכבים. הדוגמא הטרגית ביותר היא הילד שגילם את "פישוטה" בסרטו של הקטור בבנקו. הילד כל כך נכנס לדמות שאחרי הסרט הוא הפך לדמות! הוא נהיה נרקומן ופושע ומת צעיר כשהוא פושע. לכן נזהרים מאד עם ילדים בתעשיית הקולנוע ובכלל בתעשיית הבידור אצלנו. כנראה שעם מישל הצלחנו כי הוא נשאר ילד חביב וחייכני וההצלחה ממש לא עלתה לו לראש. ראיינתי לאחרונה את דקוטה פנינג והיא התנהגה כמו כוכבת קולנוע בת שבעים-עייפה, אנטיפטית וחסרת סבלנות. מתי כבר ילמדו האמריקנים שצריך לטפל בילדים האלה במשנה זהירות?
איך היה לעבוד עם גרמנו היוט? [מגלם בסרט את שלמה, השרת הנרגן של בית הכנסת היהודי שלמעשה מאמץ את מאורו]
גרמנו הוא שחקן אלגנטי וכריזמטי ומאד נהניתי לשחק לצידו. יש סצינה שבה הוא מרביץ לי ואמא שלי פרצה לסט וצעקה "האיש הזה מרביץ לבן שלי". אבל אני ידעתי שבמציאות הוא מאד שונה מהדמות שלו בסרט ולמרות שעשינו כמה סצינות קשות לביצוע, אני חושב שבסופו של דבר הכימיה ביננו נראית על המסך.
