תשכחו מהגיליוטינה <br>

ההזמנה לארוחת ערב בקמפיו לא יכלה להגיע בעיתוי טוב יותר. אמא שלי ואני לקחנו הפוגה מהקניות וההכנות לארוחות החג, עלינו על כביש 4 לכיוון דרום ולקחנו את עצמנו ל"קמפיו" האשדודית - מסעדה שרציתי כבר מזמן לבקר בה והבריחה מהטירוף של לפני ראש השנה היתה רק הבונוס.

"קמפיו", למקרה שלא ידעתם, הוא זן של דלעות ענק יפניות. "קמפיו" האשדודית, למקרה שלא ידעתם, הוא זן של מסעדות ישראליות שוות במיוחד. המקום, שמעוצב למשעי עם כסאות עץ כהים, תאי ישיבה מעור וגלריה עליונה, אף היא בעיצוב קלאסי, הוא אחד מסממניה המובהקים של המהפכה הצרפתית בת זמננו.

בניגוד למהפכה הצרפתית של 1789, המהפכה הצרפתית בת ימינו לא כוללת גיליוטינות וגם לא חירות, שיווין ואחווה. לעומת זאת, היא כוללת טפטוף איטי אך מתמיד של מאפיות משובחות ("פטיסרי", אם תרצו), מסעדות מצוינות ומודעות הולכת וגוברת לחיים הטובים בכלל ולאוכל ושתייה טובים בפרט. קמפיו, כפי שציינתי, היא אחת מתוצרי המהפכה. המסעדה, ששייכת לבעלים האשדודיים של רשת הקונדיטוריות-פטיסרי המשובחת "לה ליונז", מציעה מנות קלאסיות עם טאץ' ישראלי וגם מנות מעודנות מהמטבח המרוקאי והאמריקני. כיאה לתוצרי המהפיכה הצרפתית החדשה, המסעדה הפכה כשרה לפני כשנה והיא מהווה את אחד המקומות הכשרים המשובחים והמעניינים באשדוד.

כדי להמחיש את כוונתי, כדאי להתחיל בהתחלה, כלומר במנות הראשונות. רעבות (קצת) וסקרניות (מאוד) הלכנו אני ואמא שלי על מעט מכל אחד מהסגנונות שמוצעים בתפריט, שהורכב על-ידי השף המוכשר גדי עדיני (לשעבר השף של ברברלה בהרצליה פיתוח ואחד שיודע לטפל בבשר). ניסינו את מנת הסלמון טמפורה (39 שקל) - נתחי סלמון בטמפורה שקדים, שהוגשו עם מטבל סויה והתמוגגנו מנתח קצבים בגריל על מצע של קוביות מנגו וקונפי שום (41 שקל). בעוד אמא שלי הכתירה את נתח הקצבים בתואר "המנה הראשונה המנצחת", עבורי היתה זו דווקא מנת מוח עגל (37 שקל), שתחת הכותרת "שנהיה לראש ולא לזנב", שילבה בהצלחה רבה בין פפריקה, צלפים ולימונים כבושים למוח עגל נימוח וקוסקוס גרגירי נהדר. למרות שהפייבוריטית שלי היתה מנת המוח, חשוב לציין שנתח הקצבים היה יוצא דופן באיכותו, והזכיר לי את מה שכבר ידעתי: שעדיני הוא מומחה גדול לבשר - הוא יודע לבחור את הנתחים הנכונים, ליישן אותם ולמצות מהם את הטעם והאיכות עד תום.

מרוצות מהאוכל המשובח, ממרטיני תפוחים ומפיג'לינג סאוור, שכחנו כמעט כליל את ארוחות החג שעלינו להכין והתמקדנו בארוחה המוצלחת שבה היינו. באווירה אופטימית זו המשכנו למנות העיקריות: סלמון מיסו (78 שקל) - נתח פילה סלמון טרי במרינדת מיסו ומייפל על מצע אורז עם ירקות מוקפצים. מנה מעודנת, אך יחד עם זאת עשירה, עסיסית ומלאת טעם. עסיסית עוד יותר היתה מנת אנטרקוט 330 גר' שיושן במקום (89 שקל). הסטייק היה רך, מלא עסיס, עשוי בדיוק במידה הנכונה וגרף תשואות רמות משתינו.

אחרי שהתרשמנו מהראשונות, נהנינו מהעיקריות ושכחנו קצת ממטלות החג, המשכנו לאקורד הסיום המתוק מבית היוצר של עדיני: מאפה פילו במילוי שקדים ואגוזים, מין בקלאווה משודרגת אם תרצו, שהרשים מאוד את אמא שלי. אני התרשמתי מסופלה שוקולד חם שנאפה במקום ברגע ההזמנה ושתינו התמוגגנו מהנענע הטרייה שהיוותה תוספת מוצלחת לכוסות התה שלנו.

איך שלא מסתכלים על זה, קמפיו מהווה פנינה קולינארית אמיתית. המחירים, שכפי שניתן להתרשם, היו סבירים בהחלט, האיכות היתה גבוהה מאוד והבשר המשובח, שקשה לתארו במילים, גרמו כולם לקנאה רבה בתושבי אשדוד. אם תוסיפו לכך את הפטיסרי המשובחות שיש לאשדודים בעיר ואת חוף הים שכלול בחבילה, תבינו אולי למה כל כך הרבה צרפתים נוהרים לשם.