מנהל בתי הדין הרבניים, הרב אלי בן דהן, אומר כי החלטת שופטת ביהמ"ש העליון אילה פרוקצ'יה בסוגיית סמכויות בי"ד רבניים תגרום להחמרה במצבן של נשים ולפגיעה ביכולתן להשיג גט.
בראיון לבטאון של תנועת נאמני תורה ועבודה, "דעות", העומד להתפרסם השבוע, חושף הרב בן דהאן כי לגברים אין יותר כוח מאשר לנשים בנושא גט, ויש יותר "מסורבי גט" מאשר "מסורבות גט".
פרוקצ'יה הפרה סטטוס קוו
בראיון דוחה הרב בן דהאן את הטענה כי בתי דין רבניים מנסים לבצע "כיבוש זוחל" כלפי סמכויות לא להם. הכוונה לעיסוקו של בית הדין הרבני בטענות של בני זוג כלפי הסכם גירושין, לאחר שהזוג התגרש. הנושא התעורר בעקבות החלטתה של שופטת בית המשפט העליון, אילה פרוקצ'יה, לבטל פסק דין שניתן על-ידי בית דין רבני בנוגע לבני זוג שהתגרשו. השופטת קבעה כי לבית דין רבני אין סמכות לדון בהסכם הגירושין לאחר שבני הזוג התגרשו.
הרב בן דהאן אומר כי בהחלטה זו הפרה השופטת פרוקצ'יה את הסטטוס קוו, מדיניות שהיתה נהוגה במשך 50 שנה לפיה בית הדין שאישר את הסכם הגירושין וסידר את הגט על פיו, הוא שדן לאחר מכן בטענות כלפי הסכם זה. "המדיניות עד היום היתה שבית הדין נתן תוקף להסכם, והתגרשו בהתאם לו. כעבור שנה-שנתיים, אם מישהו חשב שיש לשנות את ההסכם בגלל השתנות האירועים או הוצאות חדשות או אי-ביצוע ההסכם, הנושא נדון בבית הדין גם לאחר הגט". ואז, לדבריו, "באה השופטת אילה פרוקצ'יה ושינתה את המדיניות. כך שמהיום ואילך בית הדין אינו מוסמך לדון יותר בשינויים בהסכם הגירושין או בטענות ביחס לאי-ביצועו".
לדעת הרב בן דהאן יש היגיון רב בכך שאותו בית דין שאישר את הסכם הגירושין יטפל גם בטענות כלפיו אחרי הגירושין. בית הדין לדבריו מכיר את בני הזוג וההיסטוריה שלהם והוא ש"ידע גם מי צודק ומי טועה בכל הטענות שהועלו סביב ההסכם".
יגידו לאישה "לא לבלבל במוח"
משמעות ההחלטה של השופטת פרוקצ'יה היא שבני זוג יתגרשו על-פי ההסכם, "ושבוע לאחר מכן בית המשפט יחליט לשנות אותו בטענה שבית הדין אילץ אותה לחתום ולשנות את המאזן, כדי להשיג דברים שלא הושגו בבית הדין. הדבר מעלה בעיות עם הגט: הם התגרשו על סמך הסכם מסוים, ואם האישה היתה יודעת שהבעל צפוי להוריד את המזונות, היא לא הייתה מתגרשת. אבל עכשיו נתנו לה פתח לרוץ לבית המשפט, ולהפך. שבוע לאחר הגט פתאום ה'ילד' הפך לישות עצמאית, למרות שהוא בן שנה, והיא הולכת לבית המשפט ותובעת בשמו את הגדלת המזונות. יש פה בעיה אמיתית וקשה מבחינת הגט, כי הזוג התגרש על-פי זה".
לדבריו, בשיחות עם שופטי בתי משפט לענייני משפחה הם מודים כי "התפתחה פרקטיקה" של שימוש בהם "ככלי" בנושא. למשל, סוגיית ה"יישות העצמאית" של ילד. בן דהאן אומר כי "אם אישה תטען שההסכם בינה לבין בעלה והילד אינו קשור, אז בביה"ד יאמרו לה: 'אל תבלבלי את המוח. כי הילד אינו יישות עצמאית לפחות עד גיל 13'. לעומת זאת שיטת המשפט הישראלית מאפשרת גם לילד קטן להיות 'ישות עצמאית' ואנשים מנצלים את זה. ביהמ"ש יאמר: 'נכון ההסכם זה בינך לבין בעלך, ומגיע לילד עוד'".
התוצאה תהיה "שגבר שמתגרש יטען שהוא רוצה ערבויות בנקאיות לכך שהאישה לא תתבע אותו בבית המשפט. ואם לא הגברים, אז הטוענים שלהם. ובסופו של דבר לנשים יהיה יותר קשה להגיע להסכם גירושין ולקבל את הגט".
רק את הגברים שולחים לכלא
הרב בן דהאן חושף כי בניגוד לתפיסה הרווחת, יש יותר גברים "מסורבי גט" (190) מאשר נשים (180). הוא מדגיש כי מאז חרם דרבנו גרשום "כוחו של האיש לתת גט הושווה לכוחה של האישה לקבל את הגט ופסקה המציאות שנהגה בתקופה הקדומה שאישה יכולה לקבל גט בעל כורחה". אישה לדבריו יכולה לסרב לקבל גט בדיוק כמו שהבעל יכול לסרב לתת את הגט ו"יש יותר נשים שמסרבות לתת גט ומשתמשות בכוח שלהן לעומת הגברים".
הטענות לפיהן כוחו של גבר רב יותר אינן נכונות, ההפך, הוא מדגיש. "על גבר נטיל סנקציות ונשים אותו בכלא ובצינוק כפי שנוהגים כל הזמן, בעוד שעל נשים כמעט אין חיוב גט ובודאי שלא כופים את הגט. אף אישה לא ישבה בכלא בשל כך. אז לבוא ולטעון שיש פה מציאות חד-צדדית שבה יש כוח רק לגבר, זה לא נכון, הכוח שווה ואם כבר, לנשים יש כוח רב יותר".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
