דלקת היא אחת התגובות החיסוניות החזקות והבסיסיות ביותר של הגוף. דלקת הנמשכת זמן רב מדי, במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, עלולה לגרום למספר מחלות.
פרקינסון לא נחשבת בדרך כלל למחלה דלקתית. במהלך מחלת פרקינסון, מתרחש מוות של תאי מוח המייצרים דופמין, כימיקל מפתח המעביר אותות מהמוח. החוקרים משערים כי התהליך מתחיל במוות של תאים המייצרים דופמין. בכל מצב של מוות של תאים קיימת מידה מסויימת של דלקת. וסילוק קבוצות תאים אלו על-ידי המערכת החיסונית גורם לשחרור חומרים המושכים אליהם תאים אחרים השולחים אותות דלקתיים. דלקת זו פוגעת בתאים התקינים המייצרים דופמין בדרך מסויימת, ואולי אף גורמת למותם.
כשחולה משתמש ב-NSAID בזמן שתהליך זה מתחיל, התרופה עשוייה להפחית את פעילות היתר של תגובות חיסוניות אלו ולעצור את המעגל האכזרי המוביל למחלת פרקינסון.
מומחים שהגיבו למחקר הסכימו כי לא מדובר בתאוריה חסרת בסיס. מאחר שדלקתיות היא חלק מתהליך המחלה במספר הפרעות ניווניות עצביות, השימוש ב-NSAID עשוי להיות קשור לירידה בסיכון.
עם זאת הם מדגישים כי אינם ממליצים להתחיל ולקחת NSAID רק כדי למנוע מחלת פרקינסון. שימוש קבוע בתרופות אלו עלול להיות בעל השפעות לוואי רציניות, כולל דימום פנימי המהווה סכנת חיים.
רק ניסוי קליני יוכל להראות האם אנשים בסיכון גבוה לפרקינסון עשויים להנות מהיתרונות של טיפול בתרופות מסויימות נוגדות דלקת. עד שהחוקרים יוכלו לקבוע האם התרופות אכן מונעות התנוונות עצבית - ובאיזה מינון - לא רצוי להתחיל ולקחת NSAID או אספירין רק כדי למנוע פרקינסון או אלצהיימר.
- ממצאי המחקר פורסמו בגיליון נובמבר של "Neurology".
רק, לכאורה, לפי שעה
