האם אנשים הנוטים לנדיבות מתוכנתים לכך גנטית? חוקרים מהאוניברסיטה העברית סבורים שהתשובה לכך היא חיובית.
ד"ר אריאל כנפו וצוות חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ערכו ניסוי בדמותו של משחק מקוון בו נדרשים המשתתפים להחליט האם לחלוק את כספם עם משתתפים נוספים.
הניסוי שנערך בקרב מדגם מייצג של 203 איש הראה, כי משתתפים שבחרו להעניק את כספם לאחרים, נבדלו גנטית ממשתתפים שבחרו להשאיר את כספם בידם.
לאחר-מכן, החוקרים קלחו דגימות של דנ"א מהמשתתפים. מפענוח הדגימות עולה, כי המשתתפים שהחומר הגנטי שלהם מכיל וריאנט (גרסה) מסוים של גן הקרוי AVPR1a, נטו לחלק מכספם לאחרים בכ-50% יותר (בממוצע) מאשר משתתפים שהדנ"א שלהם מכיל וריאנט אחר של אותו גן.
הגן AVPR1a מקודד לייצור קולטן (רצפטור) שמאפשר להורמון וזופרסין לפעול על תאי מוח. הורמון זה מעורב בתהליכים של יצירת קשרים חברתיים.
מנתוני הניסוי עולה, כי ישנה נטייה רבה יותר לאלטרואיזם בקרב משתתפים שבהם המקטע בגן AVPR1a, הקרוי "אתר מקדם", שהיה ארוך יותר. האתר המקדם הוא החלק בגן שמאפשר למנגנון התאי להתאחד עמו ולקבוע איזו כמות של חומר תורשתי תיווצר. במקרה של הגן AVPR1a, אתר מקדם ארוך עשוי לגרום לפעילות מוגברת של הגן.
לדברי ד"ר כנפו, "הניסוי סיפק את העדות הראשונה, למיטב הבנתי, לקשר שבין הבדלי דנ"א ואלטרואיזם אנושי אמיתי".
לדברי צוות החוקרים, "הממצאים יוכלו לעזור לביולוגים לחקור ולהבין את ההתפתחות ההיסטורית של האלטרואיזם. גרסא מסוימת של הגן AVPR1a קיימת גם אצל מכרסמים מסוג נברנים, וגם אצלם גן זה אחראי על קידום קשרים חברתיים. עובדה זו מעלה את האפשרות שלאלטרואיזם שורשים עמוקים בהיסטוריה הגנטית של היצורים החיים, אשר מתבטאים בהבדלים בין בני אדם".
