בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה של החברה להשכרת רכב סע-גל ובעליה שריה שקולניק ובניו רן ומאיר, נגד רואה החשבון אריה שרוני ומשרדו לפצותה ביותר מ-13 מיליון שקל, נכון להיום, על רשלנות. השופט ד"ר עמירם בנימיני קבע כי לתביעה אין כל יסוד, וחייב את התובעים בתשלום הוצאות בסכום גבוה. סע-גל תשלם לרואה החשבון 90% מהוצאות המשפט, לאחר שהתקבלה תביעתה בסעיף זניח, וכן תשלם לו שכר טירחת עורך דין בסך 100,000 שקל.
טענתה המרכזית של סע-גל הייתה כי שרוני, שהיה רואהֿֿהחשבון שלה עד שנת 1994, הפר את החובות המוטלות עליו על-פי דין, ואת כללי ההתנהגות המקצועית של לשכת רואי החשבון. לטענתה, עקב רשלנותו של שרוני לא הושלמה מעולם ההפרדה החשבונאית (העסקית) בינה לבין החברה להשכרת רכב ש.ה.ם, וכספים שנכנסו לחשבון המשותף, והיו אמורים להתחלק באופן שווה בין שתי החברות, נותרו בידי ש.ה.ם. כמו כן הועלו נגד שרוני טענת בדבר התרשלות בעניינים אחרים.
הואיל ועיקר המחלוקת בתיק זה נסבה על סוגיות חשבונאיות, הסתמכה סע-גל על חוותֿ דעתו של מומחה מטעמה, רו"ח ישי עציון. ש.ה.ם הגישה חוותֿ דעת של רו"ח יאיר רבינוביץ'. השופט בנימיני מינה את רו"ח פרופ' נִסים ארניה למומחה מטעמו, ולמעשה הכריע על-פי חוות דעתו.
הרקע לתביעה היה מחלוקות בין שריה שקולניק לבין שותפו לעסקי השכרת המכוניות, יעקב הוכמן, שבינתיים הלך לעולמו. השניים היו שותפים ומנהלים בש.ה.ם. בשנת 1984, החליטו לפרק את השותפות ביניהם. לשם כך נועצו הצדדים לא רק עם רו"ח שרוני, אלא גם עם עו"ד יהושֻע גלברד ורו"ח ועו"ד יחזקאל פלומין. היועצים הללו הציעו להם כמה דרכים לביצוע ההפרדה ביניהם. אחת המטרות העיקריות שעמדו לנגד עיניהם הייתה ביצוע ההפרדה מבלי שייאלצו לשלם מס רווח הון גבוה.
תוכנית ההפרדה
תוכנית ההפרדה שנבחרה, הייתה חלוקת הנכסים וההתחייבויות של ש.ה.ם בשני שלבים: בשלב הראשון - הפרדה עסקית והפרדה משפטית. ההפרדה העסקית תוכננה להתבצע עד מארס 1985. ההפרדה המשפטית התבצעה רק בשנים 1989-1990.
לצורך ביצוע ההפרדה הקימה ש.ה.ם את סע-גל כחברהֿֿבת, ש-91% ממניותיה הוחזקו בידי ש.ה.ם ו-9% בידי שריה שקולניק. התוכנית הייתה להגיע להפרדה בין שתי החברות (סע-גל ושהם), כאשר סע-גל תיוותר בשליטתו של שקולניק, וש.ה.ם תהיה בשליטת הוכמן. יום לפני המועד שנקבע להפרדה העסקית מת יעקב הוכמן ומניותיו בש.ה.ם עברו לבניו עובדיה, ברוך וגלעד לאשתו זמירה. במסגרת ההפרדה חולק המגרש של ש.ה.ם בין שתי החברות, ומחצית מכלי-הרכב שלה הועברו לסע-גל. כך גם חולק ציוד מוסך "נחשון".
הוסכם כי חשבון הבנק הישן של ש.ה.ם ישמש כחשבון "מנקז" להון החוזר של הפעילות המשותפת שהתנהלה עד להפרדה. בתביעה טענו סע-גל ובעליה כי בפועל, בשל מחדליו של שרוני, לא הושלמה ההפרדה העסקית עד היום, דהיינו: סע גל או שריה שקולניק לא קיבלו את מחצית ההון החוזר של שהם במלואה.
התביעה במקורה הוגשה גם נגד ש.ה.ם ובעליה, אך חלק זה שלה נמחק לאחר שהושג הסדר פשרה בין הצדדים.
תיזה רעועה
בפסק הדין כתב השופט בנימיני: "נוכח אופי מעורבותו של שרוני בתהליך ההפרדה, לא היה זה מחובתו לבצע מעקב שוטף אחר ההון החוזר ולדאוג כי כל סכום שמחציתו הגיעה לסע-גל, אכן נכנס לחשבון המשותף וחולק בין הצדדים. מעקב שוטף שכזה היה צריך להתבצע על-ידי הנהלת החשבונות של סע-גל, כמו גם על-ידי מנהלי העסקים שלה. יש להדגיש כי לטענת התובעים נותרו ש.ה.ם ובני משפחת הוכמן חייבים להם כספים בגין חלוקת ההון החוזר. אך הם הסכימו כי תביעתם נגד ש.ה.ם והוכמן תדחה, בעוד הם מצפים משרוני לשלם להם אותם סכומים שלטענתם קיבלו ש.ה.ם והוכמן שלא כדין. לא מצאתי בסיס משפטי כלשהו לתיזה רעועה זו, הנשענת על טענה לא נכונה שלפיה אחראי שרוני לכך שסע-גל או שריה לא קיבלו בשנת 1985 את הכספים שהגיעו להם. קשה לי להאמין ששריה שקולניק, שהתגלה כאיש עסקים קפדן וקשוח, לא הבחין בכך שחסר בחשבונו סכום של מיליוני שקלים, אותו הוא תובע כיום משרוני".
השופט בנימיני הוסיף כי לא נמצאה כל ראיה לכך שההון החוזר לא חולק. השופט כתב כי שוכנע כי בדרך כלל הועברו לסע-גל כל הכספים שהגיעו לה, ואין הוא רואה מקום להניח כי היו כספים שהגיעו לסע-גל, אך לא הועברו לה, מה גם שאין לפניו כל ראיה לגובהם של סכומים אלו. "בחשדם של התובעים בהקשר זה אין די כדי לבסס עילת תביעה", כתב.
