פאול פלצל תבע את חברת החשמל לישראל בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד לאחר שהפסקת חשמל מחודש נובמבר 2004, גרמה נזקים למחשב ולמקרר. כמו כן נגרמו לתובע נזקים עקיפים שכללו בזבוז זמן, בהתדיינות עם חברת החשמל, ושינון אמות המידה המחייבות אותה, ועוגמת נפש. לדבריו, הצדדים היו חלוקים באשר לגובה הפיצוי בגין הנזק הישיר כשביקש פיצוי בסך 1,200 שקל בגין המקרר וחברת החשמל נאותה לשלם 1,000 שקל. עבור המחשב ביקש כ-2,500 שקל פיצוי וחברת החשמל הסכימה לשלם רק 1,582 שקל. התובע התרעם על סירובה המוחלט של חברת החשמל לפצותו בגין נזק עקיף.
בכתב ההגנה טענה חברת החשמל שעלות תיקון המחשב עלה על השבת המצב לקדמותו ובפיצוי שהציעה היה כדי לרכוש מחשב משומש בתוספת מע"מ. כמו כן ששמאי מטעמה העריך את עלות תיקון תא ההקפאה במקרר ב-1,000 שקל והתובע מיהר להשליך את המקרר במקום לתקנו. עוד נטען שאמות המידה, החלות עליה הן בעלות תוקף של חקיקת משנה ואינן כוללות נזק עקיף ולפיכך אינה חייבת בפיצוי התובע. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר קיבלה השופטת מיכל וולפסון את התביעה וחייבה את חברת החשמל לשלם לתובע 5,926 שקל שכוללים 1,000 שקל בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות נסיעה ו-1,000 שקל נוספים עבור הוצאות משפט. "לא מצאתי כי אמות המידה מחייבות את בית המשפט ועל כן אני פוסקת לתובע גם הוצאות עקיפות שהוכחו". השופטת הסכימה לפיצוי שהציעה חברת החשמל עבור המחשב ובאשר למקרר קבעה שיש לשלם לתובע 1,200 שקל. "הוצאות משפט באות לכסות לא רק את אגרת בית המשפט והזמן הכרוך בהגשת התביעה וניהולה אלא גם בהשקעה הנדרשת ללמוד את הנושא. התובע זכאי להוצאות משפט ריאליות".
