איקאה, אחרייך <br>

אין מטבח שלא נוכל למצוא בארץ את הגרסה הכשרה שלו. ההונגרי, הבולגרי, התימני המרוקאי, האמריקני. לכל אלו יש גרסאות יהודיות ארצישראליות כשרות. נדמה שהאתגר הקולינארי הגדול ביותר הוא להכשיר את המטבח האסיאתי. ניסיונות לעשות זאת אפשר למצוא לא מעט. ניסיונות מוצלחים, לעומת זאת, הם כבר מצרך נדיר ומבוקש יותר. אוסאקה הרעננית הוכתרה אצלי זה לא מכבר כאחת כזו, השבוע צירפתי לרשימת ההצלחות גם את סובה הנתנייתית.

איתי אוסף אותי באוטו החדש שלו ואנחנו עושים את דרכנו לנתניה. סובה ממוקמת באזור התעשיה פולג וגם לזרים מוחלטים כמונו אין בעיה למצוא אותה. המקום דנדש וניכר שכרגע סיימו להוריד ממנו את הניילונים; הכל נקי, מטופח ומעוצב. לי זה מגביר את התיאבון. מתיישבים בשולחן פנימי ותהל, אחראית המשמרת היפה, ניגשת עם התפריטים.

עוד לפני שאני נענה להצעתה להציץ בתפריט אני דורש בתקיפות מנומסת צלחת חמוצים יפניים, המוגשת לכל אורח במסעדה. הצלוחית מגיעה, החמוצים נעלמים ממנה במהירות מסחררת והצלוחית הבאה כבר בדרך. לראשונות לקחנו מנת שיפודי סושי (35 שקל) הנכנסת לקטגוריית מנות הספיישל, מנת עוף סאטה (26 שקל) ורול שניצל סושי חם (35 שקל). עשר דקות והשולחן מתחיל להתמלא.

מנת הסושי המשופד יצירתית אפילו בהשוואה למסעדות סושי ותיקות ומנוסות. גם במבחן הטעם היא בהחלט לא מאכזבת וכבר בה ניכר כי הסושימנים המיובאים של סובה יודעים מה הם עושים. מנת העוף בסאטה מתגלה כרצועות עוף משופדות, עטופות ברוטב שבוטניותו דומיננטית מידי. בשר העוף רך והרוטב בסך-הכל טעים, אם כי דילולו והפיכת מרקמו לקרמי יותר היו מתבקשים. הרול שהזמנו, לעומת זאת, היה מצוין והתהדר במעטפת פריכה ומדויקת. התפלאנו שלא מוגש איתו מעבר לסויה גם טריאקי ומיונז חריף כנהוג, אז ביקשנו וקיבלנו. המיונז החריף של סובה, אגב, הוכתר על-ידי שנינו כטעים ביותר שנטעם בשלל הסושיות שביקרנו בהן, כשרות ולא כשרות. סוף סוף מיונז חריף טיל. שאפו.

לפני העיקריות הורדנו שתי כוסות יין אדום של ברקן (22 שקל האחת). עוד לפני שסיימנו לגמוע שלוק, קיבלנו מנת בקר בחצילים עם אורז מאודה עבורי (45 שקל), ומנת ג'נרל דאו - נתחי עוף מטוגנים בצ'ילי ודבש עם נודלס וירקות (48 שקל) לאיתי. שתי המנות גדולות מאד, כך שכמותית הן בהחלט מצדיקות את המחיר. באשר לטעמן, מנת החצילים מצוינת. הרוטב דומיננטי במה שנראה כמוטיב חוזר בסובה, אך טעים ביותר במנה זו. לפיכך לא הייתי ממליץ על תוספת שונה מהאורז המאודה שסופח לתוכו את הטעמים מהמנה הבשרית שלצידו. המנה של איתי גם היא בהחלט ראויה. העוף רך ובטעם מתקתק ועשיר, הנודלס עם הירקות טעימים ובאופן כללי נראה שבחרנו נכון.

אם בכל זאת תחליטו לגוון בתוספות למנה העיקרית, תוכלו לבחור בין אורז מוקפץ, פתאי, תפוחי אדמה בצ'ילי או בקוקוס, או בכלל לקחת ירקות מאודים. לא חסר מגוון בתפריט של הכשרה הזו. סיימנו בשני אספרסו ובקיפוד, מוס שוקולד בציפוי שוקולד ובמראה קיפודי משהו, כקינוח (29 שקל). אם הייתי עובד בקרבת מקום סביר שהייתי הופך לאורח קבוע. בינתיים נראה שאהפוך את הסובה לארוחה הקבועה שלי אחרי כל ביקור באיקאה.