ריב רציני עם בן או בת הזוג יכול דווקא להועיל לבריאותכם. כך קובע מחקר חדש.
זוגות בהם הן הבעל והן האישה מדחיקים את כעסם כשאחד מהם תוקף את השני מתים מוקדם יותר לעומת זוגות בהם אחד מבני הזוג או שניהם מביעים את כעסם ופותרים את העימות. כך על-פי תוצאות מוקדמות של מחקר שנעשה על-ידי חוקרים מאוניברסיטת מישיגן.
החוקרים עקבו אחר 192 זוגות לאורך 17 שנה, וסיווגו אותם על-פי אחת מארבע קטגוריות: קבוצה אחת בה שני בני הזוג תיקשרו וביטאו את כעסם; קבוצה שנייה ושלישית בהן אחד מבני הזוג דיכא את כעסו בעוד שהאחר הביע אותו; וקבוצה רביעית בה הן הבעל והן האישה דיכאו את כעסם.
בהשוואה בין זוגות בהם שני בני הזוג דיכאו את כעסם לבין הזוגות האחרים התגלו ממצאים מעניינים.
סיכוי כפול למוות מוקדם
כאשר שני בני הזוג דיכאו את כעסם כשאחד מהם תקף בצורה לא הוגנת את השני, מוות מוקדם היה בשכיחות גבוהה פי שניים לעומת כל שאר הזוגות.
לדברי החוקרים, כאשר זוגות חיים יחד - אחת המשימות העיקריות שלהם היא להגיע לפיוס לאחר עימות. לרוב, איש אינו לומד כיצד לעשות זאת. אם בני הזוג זכו להורים מוצלחים, הם יכולים לחקות אותם, אך בדרך כלל בני הזוג אינם בקיאים בתהליך פתרון עימותים, ושאלת המפתח היא כיצד פותרים ריב כשהוא קורה.
כשלא פותרים את המריבה, "סוחבים" את הכעס, מהרהרים בו, ממתמרמרים על הצד שתקף ולא מנסים לפתור את הבעיה נמצאים בצרות, כדברי החוקרים.
מבין 192 הזוגות שהשתתפו במחקר, 26 מהם דיכאו את כעסם - הן הבעל והן האישה - ובקבוצה זו היו 13 מקרי מוות. ב-166 הזוגות האחרים, היו 41 מקרי מוות ביחד.
שיעור מקרי מוות גבוה
ב-27% מזוגות אלו - בהם שני בני הזוג דיכאו את כעסם, אחד מבני הזוג מת במהלך תקופת המחקר, וב-23% מזוגות אלו, שני בני הזוג מתו במהלך תקופת המחקר.
זאת בהשוואה ל-6% בלבד מהזוגות בהם שני בני הזוג מתו מתוך שלושת הקבוצות האחרות יחד. רק ב-19% משלושת הקבוצות האחרות מת אחד מבני הזוג במהלך תקופת המחקר.
החוקרים לקחו בחשבון גיל, עישון, משקל, לחץ דם, בעיות של הסימפונות, נשימה וסיכון קרדיווסקולרי (של הלב וכלי הדם).
במסגרת המחקר נבדקו רק תקיפות שנחשבו לא הוגנות בעיניו של הנתקף. במידה שהתקיפה נתפסה כהוגנת, כמו במקרים של התעללות בילד או באישה המאמינה כי היא ראוייה ליחס כזה, הקורבן לא גילה כעס.