שופטת בית משפט השלום בתל אביב דורית רייך-שפירא, שניהלה את חקירת סיבות מותה של ג'ולייט הבלינג בתא המעצר באבו כביר לפני כשנתיים, הורתה (יום ג', 29.01.08) על הפסקת החקירה, לאחר שקבעה כי אין כל ראיה שהמוות נבע מ"יד מכוונת" או מחשש שתגלה את האמת. השופטת פסקה כי הבלינג התאבדה, כפי שנקבע בנתיחה שלאחר המוות.

חקירת סיבות המוות החלה לפי בקשת בן זוגה של הבלינג, נסים פז, שהלך אף הוא לעולמו בינתיים. הפרשה החלה ב-31.10.05 בלילה כאשר עצרו שוטרי מחלקת ההונאה ומנהלת ההגירה את פז ואת הבלינג, בת 36, בחשד לביצוע עבירות מרמה וזיוף. ז'ולייט הוחזקה באגף הנשים של בית המעצר המחוזי באבו כביר. כעבור שלושה ימים נמצאה ז'ולייט מחוסרת הכרה בשירותי התא שבו היתה עצורה, וכעבור עוד שלושה ימים, מתה בבית החולים.

לאחר נתיחת גופתה במכון לרפואה משפטית בתל אביב. ב-08.11.05, קבעה ועדת בדיקה כי הבלינג התאבדה באמצעות כבל אנטנת טלוויזיה, וכי הסוהרים והצוות הרפואי לא יכלו למנוע זאת.

אמון בשוטרים ובסוהרים

פז, פנה ב-22.12.05, באמצעות עו"ד חיים קנת, לבית משפט השלום בתל אביב וביקש לפתוח בחקירת נסיבות מותה של בת זוגו בחשד שמותה נגרם מעבירה. בית המשפט קיבל את הבקשה.

המחלקה לחקירות שוטרים בהנחיית הפרקליטות ובפיקוח שיפוטי ביצעה את החקירה, אך החקירה לא העלתה ממצאים בדבר זהותם של האחראים למות הבלינג. הממצאים הובאו לפני השופטת.

השופטת החליטה לתת אמון בגרסאותיהם של השוטרים והסוהרים, וכן קבעה כי אין תימוכין לסברתם של פז ועורך דינו, שהבלינג מתה ממכות או מחוסר טיפול. השופטת גם קבעה כי הבלינג לא שידרה מצוקה נפשית ולא היו סימנים שמבססים חשש שתתאבד, ולכן לא היו חייבים הסוהרים לנקוט אמצעים מיוחדים למניעת סיכון כזה.