תמר יונה: אעמוד לצד בעלי

"על אף ששמה של המערערת הינו תמר יונה, היא זכאית כי יקוים בעניינה הליך כדבעי, וכי טענותיה יבוררו עד תום, וכן כי דרישות החוק ימולאו גם בעניינה עד תומן". כך טוענת תמר יונה בערעור שהגישה (יום א', 2.3.08) לבית משפט העליון בירושלים על ההחלטה להוציא צו לכינוס נכסיה.

יונה טוענת באמצעות עורכי הדין רון סמוראי וזוהר כחלון, כי יש לבטל את צו הכינוס שהוצא נגדה על-ידי בית משפט המחוזי בירושלים, בדיון שהתקיים ללא נוכחותה.

מהחלטת השופט יעקב צבן מלפני כחודש וחצי עולה כי בנק לאומי ביקש להוציא לתמר יונה צו כינוס לאחר שחתמה בספטמבר 2006 על כתב ערבות ללא הגבלה בסכום, לפיו היא ערבה כלפי הבנק לחובות בעלה בסך של כ-11 מיליון שקל.

בתגובה, טענה יונה כי בידי הבנק פיקדון בסכום של 46 מיליון שקל שהופקד על-ידי אחת מחברות חפציבה להבטחת חובו של בועז יונה. השופט צבן קבע כי מכיוון שתמר יונה לא התייצבה לדיון, לא ניתן היה לברר את טענותיה בעוד שטענות הבנק לא נסתרו, ולכן קיבל את הבקשה.

יונה טענה בערעור כי בית המשפט לא ייחס כל משקל לטענתה כי היא לא יצאה מהארץ בכוונה להתחמק מנושיה, וקיבל כפי שהיא את טענת בנק לאומי שייחס לה ביצוע מעשה פשיטת רגל. היעדר התיצבותה בבית המשפט כדי להיחקר על תצהירה, טוענת יונה, "הינו כורח המציאות עבורה ולא מבחירה. היא מצויה לצד בעלה האסור באיטליה ותשוב לארץ מיד עם סיום הליכי הסגרתו לישראל. .. המערערת ובאי-כוחה אינם מכירים אשה שתנטוש את בעלה בעת משבר כה קשה. חובתה המוסרית של המערערת היא להישאר לצד בעלה כל עוד הוא עצור באיטליה, שכן הוא זקוקה לתמיכתה...".

עוד טוענת יונה, כי לא נעשה בירור משפטי בדבר קיומו של החוב לבנק, הנתון במחלוקת עובדתית משמעותית ביותר. בנוסף, החוב הוא תולדה של מעשי הבנק, "שרוקן כדלעת נבובה את חשבונותיה וחשבונות בעלה".