הרב מרדכי אליהו, מחשובי הרבנים הספרדיים והראשון לציון לשעבר, התיר כניסה לשירותים עם חולצה שעליה הדפס "שלום עכשיו", שמה של תנועת השמאל הישראלית. לדבריו, למרות שבאופן כללי אין להיכנס לנוחיות עם חולצה שעליה נכתב "שלום", שונה הדבר כאן, כאשר במילה "שלום" המשמשת כאחד משמותיו של האל, נעשה שימוש למטרה לא טובה.
בשיעורו השבועי (יום ב', 3.2.08) הרצה הרב על מעלת הדיבור והלימוד בלשון הקודש, ואמר כי מוטב לשתוק מאשר ללמוד בשפה האידית. "הגמרא אומרת על הפסוק 'הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן': מה אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאילם - יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר: 'צדק תדברון'. לימדתי זכות על אותם עֵדוֹת שלומדים תורה ביידיש, והרבה לא מבינים מדוע לא לומדים בלשון הקודש? ואמרתי, שהם חוששים ללמוד בלשון הקודש, שכן אם ידברו באמצע לימודם בדברים בטלים פוגמים בלשון הקודש, לכן לומדים שלא בלשון הקודש. אבל למעשה אנו אומרים שכיוון שהתורה ניתנה בלשון הקודש, יש ללמוד בלשון הקודש דווקא, ויש בלימוד בלשון הקודש סגולה מיוחדת, שלא קיימת בשום לשון של שום אומה ולשון. וכמו כן, יש משמעות מיוחדת בכל מילה בלשון הקודש, וכמו שחז"ל אומרים שהקב"ה נתן את התורה במים, ולומדים זאת מהפסוק: "שמים - שם מים". וזה דווקא בלשון הקודש".
הרב אליהו יצא נגד הנוהג להיפרד באמירת "ביי" במקום "שלום". "מדוע נוטשים את לשון הקודש ופונים לדבר בלשון לעז?", היקשה, "ולדוגמה, בראות אדם את חברו קורא לעברו "ביי", ולא הבינותי מניין המקור למילה זו, ואולי מהפסוק "כי בי ירבו ימיך"... ולכן אין להשתמש ולקרוא אלא בלשון הקודש ולומר אדם לחברו "שלום" ואפילו בחוץ לארץ".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
