העבריין הנמלט יקבל פיצוי מהמדינה

על הסיפור הבא נאמר: לא יאומן כי יסופר. אסיר שברח מבית הסוהר, לתקופה של חודשיים, צלצל למשטרה ממקום מחבואו וביקש שתשמור על חפציו האישיים. לאחר שהחפצים נעלמו תבע את המדינה ובית המשפט העניק לו פיצוי.

יוסי גוטמן, אסיר בכלא "אשמורת", תבע את משטרת ישראל ושלושה שוטרים בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון לאחר שחפציו האישיים נעלמו מתאו בבית המעצר. מכתב התביעה עלה שגוטמן יצא מבית המעצר באישור בית המשפט ולא שב מסיבותיו שלו. יום לאחר הבריחה צלצל לשוטרים וביקש שיאפשרו לבני משפחתו לקחת את ציודו האישי והשוטרים סירבו והסבירו שאינם יכולים לשתף פעולה עם אסיר נמלט ולעבור על החוק. עם זאת הובטח לגוטמן שציודו האישי יאוחסן. כעבור חודשיים, כשנלכד, גילה כי מתאו נעלמו כל החפצים מלבד טלוויזיה. גוטמן האשים את המשטרה ברשלנות וכמי שהיתה אחראית על חפציו.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את אחריותם לאובדן החפצים מטעמים משפטיים. לדבריהם, החפצים לא נעלמו וגוטמן עזב את בית המעצר כשהוא נושא את כל ציודו האישי בתוך תיק. כמו כן שציוד העצורים אינו מסומן וקשה לזהותו כשבתא נמצאים מספר עצורים. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה.

בדיון בפני השופטת שלומית יעקובוביץ, העיד שותפו לתא של גוטמן: "כשהייתי עם התובע אני זוכר שהיו לו טלוויזיה ורדיו דיסק. הייתה לו גם תיקיה עם דיסקים וציוד אישי שכלל בגדים ודברי קנטינה". גוטמן חקר נגדית את אחד הנתבעים ועד מטעם הנתבעים ולא קיבל תשובות. בחקירה נגדית של אחראי על בית המעצר (נתבע 4) נאמרו הדברים הבאים: גוטמן: "אני אמרתי לך שהציוד שלי נמצא כולו על המיטה הריקה ואמרת לי שכל מי שיבוא עם ייפוי כוח מצידי, יואשם בעזרה לאסיר נמלט". תשובה: "לא זוכר שאמרתי דבר כזה". גוטמן: "אתה לא זוכר שאמרת לי שכל הציוד יאוחסן אצלך?" תשובה: "לא זוכר". על עדות זאת אמרה השופטת בפסק הדין: "דומה כי זכרונו של הנתבע 4 בגד בו בעת מתן עדותו בפני, זאת בשים לב להודעת הפקס שהוצגה המתעדת את אותה רשימת ציוד שהעביר התובע לידי הנתבע 4 ואשר עליה כתב האחרון בחתימת ידו: 'להעביר לכלאים ולשמור אצלם'". נתבעים 2 ו-3 בחרו שלא להעיד והדבר נזקף לחובתם.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר חייבה השופטת את הנתבעים לשלם לתובע 2,200 שקל בתוך 30 יום ולהשיב לו מקלט טלוויזיה. "לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שבפני, באתי לכלל מסקנה כי גרסתו של התובע באשר להשתלשלות הדברים אל מול גורמי בית המעצר הוכחה. שוכנעתי כי התובע לא נטל עמו את כל ציודו האישי, שהרי אם היה נוהג כך היה בכך, מטבע הדברים, כדי לעורר חשד כי אין בכוונתו לחזור למעצר, כפי שאירע בפועל ועל כן מקובלת עלי גרסתו שהותיר חלק מציודו האישי בתאו".

השופטת הדגישה שאחריותם של הנתבעים לאובדן הציוד, נעוצה בחוק השומרים. "סבורתני כי במערכת היחסים שבין העצור לשלטונות בית המעצר, בכל הקשור לציוד אישי שנותר בתאו של העצור בעת שהייתו מחוצה לו, חלות הוראות סעיפים 1 ו-2 לחוק וכי יש לראות את שלטונות בית המעצר באותן נסיבות כ-'שומר חינם', האחראי לאובדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו".