מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס מפרסם (יום ד', 2.4.08) את הדוח השנתי (מס' 34) לשנת 2007. מהדוח עולה כי השנה הוגשו עשרת אלפים תלונות לנציב וכי נרשמה עלייה בתלונות שהוגשו על-ידי חברי כנסת.
נתונים אלו, מדגיש הנציב, מעיד "על האמון שהציבור הרחב והכנסת נותנים בנציבות". הנציב מציין עוד כי השנה פעל כדי "להנגיש" את המוסד לאזרח באמצעות תיקון חוק המבקר שבו נקבע "כי כל אדם רשאי להגיש לנציבות תלונה על פגיעה במישרין לא רק בו אלא גם באדם אחר. הנציבות תברר את התלונה אם ניתנה הסכמתו של אותו אדם להגשת התלונה בעניינו".
עלייה של אחוז וחצי בתלונות המוצדקות
מהמבוא לדוח עולה כי שיאני תלונות הציבור הם, כבעבר, המוסד לביטוח לאומי, משטרת ישראל, מערכת בתי המשפט, משרד המשפטים, משרד האוצר ומשרד הפנים. השנה חלה עלייה של אחוז וחצי במספר התלונות המוצדקות (33.7%), כש14% מהן הגיעו מהלשכות הפריפריאליות, בנצרת ובבאר שבע. לשכות אלו מאוישות גם בדוברי רוסית וערבית והמבקר מציין כי מטרתו היא להנגיש את משרדו גם עבור בני הקהילה האתיופית ולצורך כך הוצאו מכרזים להעסקת דוברי אמהרית.
לדברי הנציב, חלק ניכר מעבודת הנציבות הוקדש לטיפול בשחיתות במקומות העבודה והעידוד לחשיפתה באמצעות הגנה על העובדים. במסגרת זו ניתנו צווי הגנה זמניים וקבועים לעובדים "חושפניים". לדבריו, האגף לתפקידים מיוחדים במשרד מבקר המדינה בשיתוף נציבות תלונות הציבור, פועלים לשינוי נהלים ותיקוני חקיקה "כדי לייעל את הטיפול בחושפי מעשי שחיתות ובהגנה עליהם מפני התנכלות".
מהדוח עולה כי השנה טופלו בנציבות 56 תלונות של עובדים שהתלוננו על פגיעות בשל חשיפת מעשי שחיתות בגוף שבו הם עובדים. שלוש מהתלונות הגישו מבקרים פנימיים שטענו כי נפגעו בשל פעולותיהם במילוי תפקידם. 39 מהתלונות התקבלו בשנת 2007, ו-17 הנותרות התקבלו בשנים קודמות. כמו כן הוציא הנציב 6 צווי הגנה זמניים. שתי תלונות שהגיעו לנציב על חברת חשמל, נמצאו מוצדקות ובסיום הבדיקה נתן הנציב 2 צווים קבועים להגנת המתלוננים. ב-7 תלונות לא היה צורך במתן צו הגנה קבוע מאחר שהתערבות הנציבות הביאה לפתרון הבעיה. ב-13 תלונות הופסק הטיפול על-ידי המתלונן. ב-12 תלונות הופסק הבירור משהתברר כי הן נמצאות בהליכים משפטיים. 10 תלונות נמצאו לא מוצדקות או שאינן עומדות בקריטריונים לבירור תלונות של חושפי שחיתויות. 3 מהתלונות היו על גופים שהנציבות אינה מוסמכת לברר עליהם תלונות. המבקר מציין כי טרם הסתיים בירורן של 9 תלונות.
סיפורה של תלונה נגד חברת חשמל
בדוח מובא בין היתר סיפורה של תלונה אחת נגד חברת חשמל. מדובר במסע ייסורים של שני מנהלי עבודה במחלקה לביצוע פרויקטים בחברה שהתלוננו על מעשה שחיתות. בעקבות התלונה, הועברו השניים לתפקיד אחר,הועמדו לדין בפני ועדת משמעת ואף סבלו מאיומים והשמצות. בנובמבר 2006 נתן המבקר צווים זמניים להגנה על המתלוננים והורה להחזירם לתפקידיהם ולשמור על כל זכויותיהם עד להוראה חדשה.
תחילתו של המסע, במכתב ששיגרו מנהלי העבודה למנהל המחלקה ובו הביעו התנגדות למינוי ללא מכרז של חבר ועד העובדים לתפקיד מנהל עבודה בכיר. הם טענו במכתב כי מדובר באדם "שאינו מהווה דוגמא אישית במחלקה הן במישור האישי והן במישור המוסרי". התגובה למכתבם לא איחרה לבוא, המתלוננים נשלחו כעונש, לאתר אחר של החברה. אחד מהם נשלח לאחר מכן שוב לאתר אחר נוסף, ותנאי שכרו נפגעו במידה ניכרת. המתלונן השני הועבר למחלקה אחרת תוך פגיעה במעמדו המקצועי. חודש לאחר שליחת מכתב התלונה נגד חבר הוועד התקיימה ישיבה של הנהלת המחלקה והאגף. בישיבה השתתפו גם המתלוננים וגם עובדים אחרים והמחלוקות שהוחמרו בעקבות מכתב התלונה, באו לידי ביטוי בישיבה סוערת שכמעט נגמרה באלימות פיזית.
העונש הוטל על המתלוננים
בעקבות הישיבה, התבקשו המתלוננים להפנות את טענותיהם לאגף לביקורת פנים של חברת חשמל. במכתבם לאגף הביקורת טענו כי אותו חבר וועד אינו מחתים כרטיס נוכחות וכן כי חלק מהעובדים במחלקה משתמשים ללא היתר ברכב צמוד וכל זאת תוך העלמת עין של מנהל המחלקה וסגנו. בעקבות מכתבם, הקימה החברה ועדת משמעת לבדיקת... תלונות חבר הוועד נגד המתלוננים נגדו, בטענה כי הם משמיצים אותו ומוציאים דיבתו רעה. ועדת המשמעת פסקה כי אומנם נמצאו "כמה ליקויים ברישום הנוכחות של חבר הוועד", אך "ככלל הוא נהג באופן תקין וכי בין המציאות האובייקטיבית לבין תוכן המכתב יש מרחק שאינו ניתן לגישור ולכן אי אפשר לומר שתוכן המכתב הוא אמיתי".
הוועדה החליטה להטיל על המתלוננים במכתב, 4 במספר, עונש התראה בכתב, "ועל מנסח מכתב התלונה הוטל עונש נזיפה בכתב".
נציבות תלונות הציבור שנכנסה לתמונה, דרשה מחברת חשמל לנמק את העונשים שהוטלו על המתלוננים. תגובת החברה הייתה כי העברת המתלוננים לתפקידים אחרים נעשתה "משיקולים מקצועיים וניהוליים", על-רקע תסיסה במחלקה עקב משלוח מכתב התלונה. עוד טענה החברה כי דרגתם ומעמדם של המתלוננים לא נפגעו ושכרם לא הופחת. בהמשך התלוננו המתלוננים כי הם אומנם הוחזרו בהוראת הנציבות לתפקידיהם, אך הם סובלים מהתנכלויות, השמצות ואיומים וכי ציוניהם הנמוכים בטופס המשוב אינם משקפים את תפקודם. החברה טענה מנגד, כי "מתחילת עבודתם לא היו עובדים טובים".
ההסברים של ביקורת פנים
המענה לא נמצא גם בבדיקת אגף ביקורת פנים של חברת החשמל. האגף מצא כי העברת המתלוננים לתפקידים אחרים נעשתה מ"שיקולים עניניים" לצורך "הפרדת כוחות", בשל המחלוקות. כמו כן מצא כי ההפחתה בשכרו של המתלונן נעשתה בשל העברתו לעיר מגוריו. לפיכך הוא "היחיד מבין 137 עובדי המחלקה שאינו מקבל הוצאות נסיעה". אגף הביקורת הוסיף כי "הנוהג שעובדים מוצבים באתרים מרוחקים ממקום מגוריהם כדי להגדיל את שכרם באמצעות תשלום הוצאות נסיעה, הוא נוהג פסול ולא סביר שהונהג באגף". עמדת אגף הביקורת היתה כי תלונת המתלוננים נגד חבר הוועד על אי-סדרים בהחתמת כרטיס נוכחות היתה נכונה, ולפיכך לא היתה זו תלונת שווא ולא היה מוצדק להעמיד את המתלוננים בפני ועדת משמעת.
הנציב מציין כי הבירור העלה שתלונת החושפים נגד חברת החשמל מוצדקת ולכן יש לראות במכתבם "הודעה על מעשה שחיתות". בעקבות כך הורה הנציב לחברת החשמל להעבירם לתפקיד אחר בחברה ללא פגיעה בתנאי עבודם או בשכרם ןבתיאום עמם, ולבטל את העונשים המשמעתיים שהטילה עליהם ועדת המשמעת.
ההמלצה מחייבת
המבקר מדגיש במבוא לדוח השנתי כי ככלל הרשויות מקיימות את הצבעותיו וקביעותיו בדבר תיקון ליקויים שנחשפו ופגעו במתלוננים. עם זאת, הוא מוסיף, כי "חשוב להטמיע בקרב הרשויות את העמדה שהובעה זה מכבר בפסיקת בית המשפט העליון ולפיה אף שהחלטתו של נציב תלונות הציבור היא בגדר המלצה בלבד ולא בגדר צו מחייב, אין להסכין עם כך שרשויות לא יתקנו כדרישתו ליקויים שהועלו בבירור תלונה".
