האוצר לא מנצל את המומנטום

הירידה החדה בשערו של הדולר אינה מנוצלת על-ידי משרד האוצר לצורך פירעון מוקדם של החובות החיצוניים של ישראל. עד כה הקדים האוצר רק את פירעון החוב של ארגון הבונדס, בהיקף קטן של כמה מאות מיליוני דולרים, ואין כוונה להקדים פירעון של חובות חיצוניים נוספים.

החוב החיצוני של ישראל הוא 530 מיליארד שקל, 120 מיליארד שקל מתוכם הם חוב חיצוני, שרובו הגדול בדולרים. השחיקה של 20% ויותר בשערו של הדולר עשויה לסייע למדינה לפרוע את חובותיה הדולריים במחיר זול במיוחד, אלא שאגף החשב הכללי במשרד האוצר, האחראי על ניהול החוב, אינו עושה כן. הסיבה לכך היא שבאוצר חוששים מפני השפעות שליליות על התשואות בשוק ההון המקומי, אם ינסו לנהוג כך.

לצערו של האוצר, הירידה בשער הדולר תופסת את ישראל בשנה שבה היקף פירעונות החוב גדול במיוחד. המימון לחוב שנפרע נעשה בדרך כלל באמצעות גיוס חוב חדש - הנפקה של אג"ח ממשלתיות לציבור. מכיוון שהיקף הפירעונות השנה גדול במיוחד, גם היקף גיוס החובות החדשים בשוק ההון השנה גדול במיוחד: קצב הנפקות האג"ח בחודשים האחרונים מסתכם בכ-5 מיליארד שקל בחודש - פי שלושה מהיקף הגיוסים שנרשם בשנה שעברה.

אם האוצר היה רוצה להאיץ את קצב פירעון החובות הדולריים של ישראל, הוא היה צריך להגדיל את היקף הגיוסים בשוק האג"ח עוד יותר. אך באוצר חוששים כי היקף גיוסים גדול כל כך יטיל נטל לא סביר על שוק האג"ח המקומי, ויגרור אחריו מיני-מפולת - ירידת מחירי האג"ח שתגרום לעליית התשואות עליהן. בשל החשש הזה מעדיפים באוצר להימנע מהגדלת הגיוסים, גם במחיר החמצת ההזדמנות של פירעון מוקדם וזול של חובות דולריים.