ממדי אי השיוויון הכלכלי בישראל, מתקרבים לממדי אי השיוויון בברזיל, כך קובע ד"ר מומי דהאן (יום ד', 4.12.02), בדברים שאמר בכנס השלישי של המרכז הבינתחומי בהרצליה. לדבריו, התמודדות הממשלה עם האיום על היציבות החברתית, אינה רצינית ואף מסוכנת.
"הממשלה בחרה להמר בתחום החברתי ולקצץ בצורה החריפה ביותר בדיוק בתשלומים שאמורים לספק מענה למשבר החברתי", אמר דהאן. לפי מדד ג'יני, הבוחן את אי השוויון בהכנה ברוטו משכר, ישראל מקבלת ציון של 0.53. לשם השוואה ברזיל מקבל ציון של 0.6.
דהאן אמר, כי הבעיה העיקרית היא הפערים באיכות החינוך: "ישראל נמצאת במקום הראשון בפערים הלימודיים בכיתות ח' בתחומי המדע והמתמתיקה. אם משהו חושב שאנחנו נדיבים מדי בתיקצוב של השכבות החלשות, כדאי להסתכל על הנתון הזה, כמו גם על הנתון לפיו ישראל נמצאת במקום האחרון במדד התקופה המירבית לתשלום דמי אבטלה למובטל".
בכנס השלישי בהרצליה הוצג מחקר חדש, אשר נערך על-ידי ד"ר יעקב שיינין מחברת מודלים כלכליים, ויוסי הולנדר, יו"ר ג'קאדה. המחקר מנסה ליצור תחזית כלכלית לשנת 2020, בהסתמך על ממדים דמוגרפים וממדי רמת השכלה.
במחקר נבדקו שלושה מודלים:
1. שמירה על מדדי הריבוי הטבעי ורמת ההכנסה בשיעוריהם הנוכחים בקרב חרדים, ערבים ואוכלוסיית הרוב;
2. ירידה של 25% בשיעור הגידול הטבעי של אוכלוסיית החרדים והערבים;
3. ירידה של 25% בשיעור הגידול הטבעי של החרדים והערבים, תוך עלייה ברמת השכר.
התוצאה הכלכלית לשנת 2020 על-פי המחקר היא: ירידת שיעור הילודה ועליית ההכנסה בקרב החרדים והערבים, היא תנאי לאי הגדלת הפער הכלכלי בין ישראל לארה"ב, ונטל המיסוי המוטל לטובת תמיכה סוציאלית יגיע ל-0% (תרחיש 3).
תרחיש מספר 2 הראה, כי ירידה של 25% בשיעור הגידול הטבעי מפחיתה במידת מה את נטל המס לטובת השכבות החלשות, וזה מגיע ל-9.9 אלף שקל לשנה. לעומת זאת, על-פי תרחיש מספר 1, נטל המס לטובת השכבות החלשות מגיע ל-15.4 אלף שקל לשנה.
