אפילו ההתפלה לא תתגבר על המחסור במים

המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה, ד"ר ישעיהו בר אור, מתריע, כי תוכניות ההתפלה הקיימות כיום לא ייתנו מענה למחסור המים הצפוי למדינת ישראל עקב שינויי האקלים, זיהומי מאגרי המים ותהליכי העיור.

לדבריו, אחת ההשפעות על משק המים העתידי היא מגמת התחממות בעיקר בשעות הלילה בכל העונות בכ-2 מעלות צלזיוס החל משנות ה-70 של המאה ה-20. למגמה זו נוספת עלייה במספר הימים החמים והקרים במהלך חודשי יולי-אוגוסט. פירוש הדבר הגדלה בכמות המים הנדרשת להשקיית שטחים חקלאיים וגינות נוי.

השפעה נוספת על משק המים בישראל, היא ירידת נפח המים הזמינים בכינרת ועמק הירדן בממוצע של כ-110 מיליון מטר מעוקב לשנה (כ-6.5% מצריכת המים בישראל).

ד"ר בר-אור מסביר, כי זוהי תוצאה של ירידה בכמויות המשקעים, שנגרמה, כנראה, עקב שינויי אקלים וגם עלייה בריכוז חלקיקים מזהמי אוויר במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20.

בשנים 2071-2100, על-פי מחקרים שונים, צפויה הטמפרטורה בישראל לעלות בכ-3.5-5 מעלות צלזיוס, בהשוואה לשנים 1961-1990. כמויות המשקעים בחורף צפויות לרדת בטווח של 15-75 מ"מ, המשתווה לירידה של 10%-30%, וצפויה עלייה במספר אירועי האקלים הקיצוניים בישראל, בהשוואה לאקלים הנוכחי.

"כל אלה יביאו בעתיד להתחממות והתייבשות" מוסר ד"ר בר אור "שיכולות להביא בסוף המאה הנוכחית לירידה של עד כ-35% מנפח המשקעים. בנוסף אזורים בעלי כושר חלחול גרוע, כגון קרקעות כבדות ואזורים בנויים, יחוו שיטפונות רבים יותר ובעוצמה רבה יותר, אשר יסבו נזק כבד לחיי אדם, לסביבה, לרכוש, ולפעילות הכלכלית של המשק.

בשל הבנייה הנרחבת, בעיקר בשפלת החוף, ייחסמו יותר אפשרויות של חלחול מי גשמים לקרקע והעשרת מי התהום ולפיכך יהיו פחות מי שתייה זמינים ממי התהום. בנוסף לכל אלה, עלייה של מפלס הים התיכון עלולה לגרום להאצת תהליכי ההמלחה של אקוויפר החוף".

עוד ציין כי הכינרת משתנה כבר עכשיו. "באגם החלו להופיע בשנים האחרונות, מאז 1994, מיני אצות כחוליות, שיש להן פוטנציאל ליצור רעלנים חדשים. הופעתן מהווה אות אזהרה להשתנות התנאים הסביבתיים באגם. ההשלכות של הופעת האצות, כוללות פגיעה באיכות מי השתייה המסופקים מהכנרת וצמצום המגוון הביולוגי באגם", הסביר.