נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, דחתה שני ערעורים של חברת הבנייה "מגדל הזוהר", שבבעלות עו"ד דרור חטר-ישי, על סירובה של שופטת בית משפט השלום ברמלה, זהבה בוסתן, פעמיים לפסול את עצמה.
החברה עומדת לדין על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושבועת שקר. מכתב האישום שהוגש לנגדה לבית המשפט ברמלה עולה כי החברה קיבלה במרמה כספים מהמדינה על יסוד מסמכים ותצהירים כוזבים המתייחסים לעבודות בנייה בתחום שיפוטה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לודים. כתב האישום הוגש נגד אחרים בשנת 2002, וב-4.1.2004 תוקן. החברה הוספה אליו כנאשמת. עד כה הגישה המערערת ארבע בקשות לפסילתה של השופטת בוסתן. כל הבקשות נדחו.
בקשת הפסילה השלישית הוגשה במאי 2008 בשלב מתקדם של שמיעת ההוכחות, לאחר שרוב עדי התביעה - ארבעים ושניים בסך-הכל - כבר נשמעו. בא-כוח החברה, עו"ד ארז חטר-ישי, טען כי לשופטת בוסתן היכרות מוקדמת עם גורמים שונים בעיריית לוד, שכן היא שימשה בעברה כיועצת משפטית בעיריה. לטענתו, היכרות זו התבטאה, בין היתר, בכך שבאחת הישיבות ידעה השופטת לתקן טעות בהגיית שמו של מהנדס בנייה בעיריה, שעשוי להיות עד בהליך, ובכך שהשופטת העידה על עצמה כי היא מכירה עדים אחרים.
עו"ד חטר-ישי גם טען כי השופטת גילתה עוינות כלפי החברה, באופן המעורר חשש ממשי למשוא פנים. לטענתו, באחת החקירות הנגדיות עסקה השופטת בנושא אחר, וכאשר הפסיק בא-כוח החברה את חקירתו, הורתה לו השופטת להמשיך, אף על-פי שתשומת לבה הופנתה לעניין אחר. עוד טען כי השופטת קצבה את משך החקירה של אחד העדים, שעה שחקר אותו בחקירה נגדית, ומנעה מעורך הדין לשאול שאלות שנגעו לפרויקט של עיריית לוד, שנבנה בעת כהונתה כיועצת המשפטית של העיריה.
כמו-כן טען כי השופטת ידעה שבכוונתו להעלות טענה של "אין להשיב לאשמה" בתום פרשת התביעה, ובכל זאת קבעה מועדים לסיום פרשת התביעה ולפרשת ההגנה. להשקפתו, קביעת המועדים לפרשת ההגנה פירושה שהשופטת החליטה לדחות את טענת המערערת כי "אין להשיב לאשמה" עוד קודם שנטענה ונומקה. הוא הוסיף כי ביום שהתקיימה ישיבת ההוכחות הממושכת שבה הודיעה השופטת על קביעת המועדים הללו, נפגשה השופטת בהפסקה עם פרקליטת המחוז, וכששבה קבעה את המועדים. לטענת עורך הדין, קיים טעם לפגם בעצם קיומה של הפגישה בין השופטת לבין פרקליטת המחוז, והחשש למשוא-פנים מתחזק בשל סמיכות הזמנים שבין הפגישה בהפסקה לבין קביעת המועדים לפרשת ההגנה לאחר ההפסקה.
בפגישה עם הפרקליטה נכחו עוד גורמים
השופטת בוסתן דחתה את בקשת הפסילה. בין השאר, ציינה כי תפקידה כיועצת המשפטית של עיריית לוד הסתיים לפני כשלוש‑עשרה שנים, וכי היכרותה עם המהנדס ועם שאר העדים, היו יחסי עבודה גרידא. אשר לפגישתה עם פרקליטת המחוז, הבהירה כי נכחו בה גורמים נוספים, וכי היא נועדה לגיבוש נוהלי עבודה, שאינם שייכים לתיק הנדון.
על החלטת השופטת ערערה החברה לנשיאת בית המשפט העליון. כעבור חודש הגישה החברה את הבקשה הרביעית לפסול את השופטת. עורך דינה טען שוב כי השופטת פסלה שאלות רלוונטיות שהפנה לעדים בחקירותיו, כשהשאלות התייחסו לפרויקט בנייה בתחום העיר לוד. לטענתו, הסיבה לפסילת השאלות הייתה רצונה של השופטת להרחיק את הדיון מסוגיות שלגביהן יש לה ידיעה מוקדמת מתקופת כהונתה כיועצת המשפטית של עיריית לוד. השופטת בוסתן דחתה גם בקשת פסילה זו, וגם עליה הוגש ערעור לשופטת ביניש.
ביניש: אין קירבה ממשית
בפסק הדין שדחה את הערעורים כתבה נשיאת בית המשפט העליון, כי על-פי הפסיקה אין די בעצם ההיכרות או הקירבה של שופט לבעל דין או לעדים מטעמו כדי להביא לפסילתו, אלא נדרשת קירבה ממשית. במקרה שלפנינו, עברו כשלוש-עשרה שנים מאז סיימה השופטת את עבודתה כיועצת המשפטית של עיריית לוד. ההיכרות שלה עם חלק מהעדים באותה תקופה הייתה מקצועית גרידא. במסגרת ההיכרות האמורה לא נידונו סוגיות הנוגעות לתיק שהובא בפניה בשבתה בדין כשופטת.
לגבי פגישתה של השופטת בוסתן עם פרקליטת המחוז, קבעה ביניש כי גם טענה זו אינה מצדיקה את פסילת השופטת. השופטת ציינה כי הפגישה נקבעה מראש, לגיבוש נהלי עבודה, ורק מקרה הוא שהיא התקיימה במועד שבו התקיימו הדיונים בעניינה של החברה.
אשר לטענות עורך הדין על הגבלת משך החקירה ועל קביעת מועדים לפרשת ההגנה לפני הכרעה בטענת "אין להשיב לאשמה", ציינה ביניש כי החלטות השופטת בוסתן בעניינים אלה הן החלטות דיוניות, שיש להשיג עליהן בהליכי ערעור רגילים על-פי סדרי הדין.
