בית המשפט העליון דחה (יום ה', 24.7.08) עתירה של סגנית נשיאת בתי משפט השלום בתל אביב ומי שכיהנה כמנהלת בית משפט השלום בהרצליה, מיכל שריר להחזירה לשיפוט בהרצליה. שריר טענה כי לא ניתנה לה זכות הטיעון בטרם הודחה מתפקידה. השופט אדמונד לוי דחה את הבקשה על-רקע "מערכת יחסים עכורה לבלי תקנה" בין הצדדים וכן הפגיעה הנובעת מכך בסגן נשיא בית משפט בהרצליה שמונה במקומה.
בהכרעה מתח השופט לוי ביקורת חריפה וחריגה על ההתנהלות בפרשה של נשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב, השופט עדנה בקנשטיין, ביחד עם הנהלת בתי המשפט, ובהסכמת נשיא בית המשפט העליון. "בית המשפט אינו מהווה לטיפונדיה [אחוזה גדולה מוסלמית בתקופת הביזנטים, ר.א.] של הנשיא ואינו אחוזה שהוא שולט בה ללא מיצרים", כתב.
הדחה מאחורי הגב
תחילת הפרשה בשנת 2001, עם בקשתה של שריר לצאת לחופשת שבתון. נשיאת בתי משפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, אישרה לה חופשה אך בהמשך ביקשה ממנה לקצרה בשל מחסור זמני בכוח אדם ושריר סירבה. לאחר מכן מונה ללא ידיעתה סגן נשיא בבית המשפט שבראשו עמדה. לשריר נאמר כי הוא ממלא-מקום זמני עד לשובה מהחופשה, אלא, הוסיף השופט לוי, "שאז אירע מה שנדמה כתרחיש הקשה ביותר לאדם אשר שׂם מבטחו במעמדו המקצועי ובסביבת עבודתו, ובלא ידיעתו, וממילא בלא שיוכל לשנות דבר, נרקמת מאחורי גבו, בידיעת עמיתיו וכפופיו כולם, החלטה להדיחו מן התפקיד. כך ארע, שבחודש אוגוסט 2005, בבואה לבית המשפט, גילתה השופטת שריר כי לוח הדיונים שלה ריק וכי כל התיקים בהם טיפלה חולקו בין שופטי בית המשפט. מעובדי המזכירות היא שמעה על מינויו של סגן-נשיא תחתיה. ב'רשומות' התפרסם, כנדרש על-פי דין, דבר מינויו של סגן-הנשיא החדש, שמלכתחילה נועד לעמוד בתוקפו אף לאחר שובה של השופטת שריר מן השבתון... מאמציה לברר את פשר השינוי הפתאומי מול הגורמים הרלוונטיים נתקלו בחומה של אטימות או, גרוע מכך, בתגובה מיתממת".
שריר פנתה למנהל בתי המשפט ואף נפגשה עם בקנשטיין על סדרי עבודה חדשים בהרצליה, אך "בין לבין, מתברר, נפגש המנהל עם הנשיאה ועם סגן-הנשיא החדש, לפגישה שבה פרשׂה הנשיאה טענות קשות בדבר אופן תפקודה של השופטת שריר בניהולו של בית המשפט בהרצליה. השופטת שריר לא ידעה על פגישה זו, וממילא לא הוזמנה אליה ולא נתאפשר לה להשיב באותו מעמד לטענות נגדה. שלושה ימים לאחר מכן... שיגרה הנשיאה לסגן-הנשיא החדש מכתב מינוי רשמי, בו צוין כי 'בשלב זה' הוא יכהן כסגן-נשיא בבית המשפט בהרצליה. מנהל בתי-המשפט, מצדו, הודיע על מינויו של סגן-הנשיא החדש".
ארזו במקומה
שריר באותו שבוע ממש, "התבקשה לפנות את לשכתה בבית המשפט ואף היה מי שטרח וארז במקומה את חפציה". עתה פנתה שריר לנשיא בית המשפט העליון וזה הבטיח לברר את הנושא אך על כך שהחליט לא להתערב נודע לה רק ממנהל בתי המשפט. בסופו של דבר, בקנשטיין "ניאותה" להפגש עם שריר ובפגישה נדונו קיצור החופשה וטענות על קצב עבודתה. בקנשטיין החמיאה לשריר על מקצועיותה והכחישה כוונות להדיחה. השתיים נפרדו בחמימות ושריר הבינה כי בתום החופשה היא חוזרת להרצליה.
גם בקנשטיין יצאה לחופשה ובסיומה שלחה לשריר מייל: "נושא: סידור עבודה. הנני להודיעך, כי החל מיום 1.2.06 תכהני בבית משפט השלום בתל אביב. תיקי בית משפט שלום הרצליה, הקבועים להמשכים, יישמעו בפנייך בתל אביב. בברכה."
את ההחלטה להעבירה מכהונתה קיבלה בקנשטיין ללא מתן זכות טיעון לשריר, כתב לוי. הנשיאה בקנשטיין נימקה את צעדה ב"אי-סדר שנתגלה בבית המשפט בהרצליה", ולמרות זאת "יממה לאחר מכן וכמו באותה נשימה ממש, ביקשה הנשיאה ממנהל בתי-המשפט להוסיף ולקיים את מינויה של השופטת שריר בתנאים של סגנית-נשיא במחוז השיפוט - גם אם לא בבית המשפט בהרצליה, ולא בתפקיד ניהולי - למשך שנה נוספת והמנהל אישר זאת ואף איחל לשופטת שריר הצלחה בתפקידה. המינוי נעשה בהסכמתו של נשיא בית המשפט העליון".
מכתב טענות
לוי מציין, כי גם נציגות השופטים נדרשה לפרשה ובפגישה עם בקנשטיין, אליה התבקשה שריר לא להגיע, שמעו הנציגים על ליקויים קשים בניהול בית המשפט בהרצליה, ורק לאחר פניות שריר לנשיא העליון ולמנהל בתי המשפט שהועברו גם לתגובת בקנשטיין, נחשפו בפניה טענות כלפיה.
"מכתב הטענות" כלל לדבריו, בין היתר, טענה על "דחיית ענייני בית המשפט בפני אינטרסים אישיים" של השופטת שריר. טענה זו, כתב לוי, "נושאת עמה ממד של חומרה יתרה, שהלא מעובד הציבור, ומקל וחומר אדם שעיסוקו בשפיטה...אך מהם אותם אינטרסים בהם עוסקת התשובה, ומהי ההתנהלות שננקטה במימושם ו'מדברת בעד עצמה'? - הבקשה לצאת לחופשת שבתון, לה זכאי שופט על-פי דין, ואותה ביקשה העותרת לנצל להשלמתם של לימודים אקדמיים בתחום המשפט. לבסוף, מפנות המשיבות לתלונות אשר נתקבלו באשר למזג השיפוטי של העותרת וליחסיה עם סביבתה ואף הן, לשון התשובה, 'ידברו בעד עצמן' (פס' 23). חרף כל אלה, מוטעם, לא נשלל מהעותרת מעמדה כסגנית-נשיא, לא חל שינוי לרעה בתנאי השירות שלה והוקצו לה, בבית המשפט בתל אביב, תנאי עבודה נוחים לרבות לשכה ואולם מרווחים".
הפרת זכות הטיעון
תהיות אלו הועלו לדבריו גם על-ידי באי-כוחה של שריר, עורכי הדין אלי זהר וצבי בר-נתן. לטענתם, שריר היא בעלת הספק גבוה ואהודה על ציבור המתדיינים, וכי "ניהולו בפועל של בית המשפט לעניינים מקומיים לא היה בשליטתה אך היא השקיעה מאמצים בשיפור פעילותו". לוי הוסיף כי הוא מניח שרבות מן המחלוקות הבינאישיות "אינן נולדות 'במעמד צד אחד'", אלא שעניינה של העתירה עוסק בהתנהלות הרשות המנהלית כלפי השופטת וזו לא נהגה על-פי עקרון ההגינות השלטונית, או על-פי הדינים הנוגעים למסגרות מקצועיות ויחסי עבודה.
"במיוחד אמורים הדברים בזכות הטיעון. זכות זו לא קוימה כלל. "איש לא התריע בפניה על אפשרות של הדחה, אדרבה - בחלק מן הפגישות ניטע בה הרושם כי לא כך הוא הדבר. למרבה הצער, למקרא השתלשלות הדברים אף אינך יכול שלא לחשוש, שמא השיקול המקצועי גרידא לא היה היחיד שנשקל, אף לא הראשי. בכל אלה הופרה באופן בוטה חובת ההגינות המוטלת על הנהלת בתי המשפט והשופטת בקנשטיין אשר לא השכילו לראות כיצד זה, במו ידיהן, מסכלות הן עיקרי יסוד של מִנהל תקין, בהתנהלן באורח אשר לוּ הובא בפניהן בשבתן בדין, זוכה היה ודאי לגינוי שיפוטי נמרץ".
דבר, לדברי השופט לוי, "אינו מצדיק לנהוג כך באדם. דבר אינו מצדיק לנהוג כך בשופט, העושה עבודתו ימים כלילות, בהשקעה ובתעצומות נפש הידועות אך למי שהתנסה במלאכת השפיטה. מה חפץ לו בלשכה, מה לו באולם מרווח? אין לו מאום מלבד שמו הטוב, כבודו והמוניטין שלו, שבנייתם מושגת בעמל של שנים אך הפגיעה בהם - על נקלה מתרחשת".
מעורר מחשבות נוגות
מינוי סגן נשיא במערכת המשפט "אינו דבר של מה בכך. לא בכדי הוא נעשה מכוחה של הוראת חוק מפורשת... לא בכדי הוא מפורסם ברשומות. לא בכדי הוא מסור בידיהם של הגורמים הבכירים ביותר במערכת המשפטית - שר המשפטים האחראי על סדרי מנהל בבתי-משפט, ונשיאת בית המשפט העליון העומדת בראש המערכת השיפוטית".
לדבריו, "קיומם של כללי המינוי אינו אך מצוות אנשים מלומדה. אין להשלים עם מצב שבו יהיו אותו הליך, כמו גם היפוכו, היינו: העברה מתפקיד של סגן-נשיא, נתונים לגחמה כזו או אחרת של המעורבים בו, או להפעלה שרירותית של הסמכות הנוגעת בדבר. בית המשפט אינו נחלתו הפרטית של איש, חשוב ומרכזי ככל שיהיה... חלילה לי מלסבור, כי זו הדרך בה מתנהלים בתי-משפט השלום במחוז תל אביב, שאם לא כן היה הדבר מעורר מחשבות נוגות... בית המשפט אינו מהווה לטיפונדייה של הנשיא, ואינו אחוזה שהוא שולט בה ללא מצרים".
דרוש פתרון הולם והפקת לקחים
בסופו של דבר, כאמור, העתירה נדחתה. לוי כתב כי "הסעד הקונקרטי שהתבקש אינו חזות הכל ואולי אף לא עיקר, הרי זו העתירה שבפנינו, ואשר, אם לנקוט לשון השגורה בפי המשיבות, כל שנכתב בגדרי ההכרעה בה, מדבר בעד עצמו". הדבר, לדבריו, אינו פוטר את הנהלת בתי המשפט "מן החובה לתור אחר פתרון הולם לבעיה שנוצרה בענינה של העותרת, ולהפיק לקחים באשר לכללים הנוהגים במינוים או בהעברתם מן התפקיד של שופטים בעלי תפקיד ניהולי".
השופט חייב את הנהלת בתי המשפט לשלם לשריר את שכר-טרחת באי-כוחה, בסכום של 25,000 שקלים.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
