"זה לא נושא לשיחה באינטרנט"

לפני כמה שנים הפנתה נערה שאלה אל הרב שי פירון באמצעות אתר אינטרנט. לשון השאלה היה "האם צריך לספר להורים סוד גדול שאני יודעת ושהם אינם יודעים". שאלה במקומה, אלא שפירון, המנוסה בדו-שיח של שו"ת הנעשה באמצעות רשת האינטרנט, מרגיש שמישהו מזמין אותו לתהליך.

הרב פירון: "תלוי מה הסוד, תלוי מה קרה".

השואלת: "אם אני יודעת משהו על אח שלי, והם לא יודעים, אני צריכה לספר להם?"

הרב פירון: "גם כאן זה תלוי".

השואלת: "אם אח שלי מת, וההורים שלי לא יודעים משהו שקשור אליו - אני צריכה לספר?"

אחרי כמה סבבים כאלה, התברר לרב פירון הסיפור האמיתי. וכך סיפרה הנערה: "אחי פגע בי, ולימים נפטר ממחלה קשה. בבית הוא נחשב קדוש. אני סוחבת על הגב סיפורים נוראיים ואני חייבת לפרוק את הסיפור הזה כדי לבנות חיים".

תשובתו של הרב לאותה נערה: "זה לא לשיחה באינטרנט. את צריכה ללכת לאדם שאת סומכת עליו. אדם מקצועי, והכי חשוב זה האמון".
אחרי חודש שבו לא שמע מהבחורה דבר, הגיעה אליו בעודו מלמד באולפנה, תלמידה אחת, "מהבולטות והטובות ביותר", ואומרת לו: "באתי. זו אני מהשאלה באינטרנט".

סיפור זה משקף בצורה קיצונית דו-שיח שלא קיים פעמים רבות בין מורה לתלמידיו, וצף ברשת האינטרנט. בציבור הדתי שבו השיחה על נושאים שבצנעה מופנמת יותר, קשה הדבר שבעתיים. הרב פירון, הוא אחד מהרבנים המשיבים מדי יום על עשרות שאלות בשו"תים המקוונים. אל מדורי 'שאל את הרב' למיניהם באתרים הדתיים מגיעים מדי יום מאות אלפי שאלות. דווקא בדור בו מדברים על פתיחות, ניתן למצוא לא פעם שאלות טריוויאליות לשיח בין תלמיד למחנך, דווקא באינטרנט.

חננאל רוזנברג סיים לא מכבר לכתוב יחידת לימוד לבגרות בנושא תקשורת ויהדות. באחד הפרקים סקר את נושא השו"ת אינטרנט. במהלך עבודתו הבחין שרוב מוחלט של השאלות כלל אינן בנושאי פסיקה הלכתית, אלא לרוב בנושאי ייעוץ ובנושאים פסיכולוגיים.

הקו שבין עבודה רבנית לעבודה פסיכולוגית הוא דק, ולעתים אף מביא לידי תקלות בשל טשטוש ההבדלים. הרב פירון: "בהרבה שאלות שנתקלתי בהן, התייעצתי פעמים רבות עם אנשים מקצועיים, ולא פעם כתבתי שרצוי להתייעץ במקרה הזה עם איש מקצוע, ואני לא מסוגל לתת את המענה הנכון. כולנו, במה שנוגע לעצות, צריכים להיות מתונים. הרבה פעמים באינטרנט, צריך לקבל על עצמנו 'הוו מתונים בדין', כי אלו דיני נפשות כפשוטו".

הפן הרכילותי

הרב פירון מגלה גם על הפן הרכילותי שבתרבות השו"ת באינטרנט. מספר הקוראים תלוי בכותרת שהשואל נתן לשאלה. אם יתנו 'זמן קריאת שמע בפתח תקוה' לא יהיו קוראים. אבל אם יהיה כתוב 'בינו לבינה, שאלה דחופה', יהיו 4,000-3,000. וזה מדהים. כי אני אומר לו 'תיפרד, תתחתן וכו'", ואחרי יומיים אני רואה ששלושת אלפים קראו. מה זה בעצם אומר? האם אנחנו מסוגלים להסיק את המסקנה? האם בעצם הפרסום של כל השאלות הללו לא מייצר ז'אנר של רכילות דתית פנימית. זה אחלה מדור רכילות, מציצני, כתוב הרבה פעמים במילים מפותלות. האם אנחנו צריכים לשתף פעולה עם הז'אנר הזה? האם השאלות הללו הן לא היעדר צניעות בכל מובן של השאלה?".

ספרי השו"תים מן המאות הקודמות מתארים מציאות לא פשוטה, עם בעיות לא פחות קשות. כך למשל נשאל אחד הרבנים על מיסוד זנות קהילתי. ממילא אנשים הולכים לזונות, נשאל, הבה ונאפשר לזונות לטבול כדי להציל את הקהל מאיסור נידה. התשובה, למתעניינים, הייתה "לא" נחרץ. "בעבר", הסביר הרב פירון, "השפה שבה השתמשו כשרצו לשאול שאלה נפשית הייתה שפה הלכתית. מחלק גדול מהשאלות בספרות השו"ת, אנו צריכים לקלף את השפה ההלכתית. אחת הבעיות היא לקרוא את התשובה בלי להבין את הסיפור האישי והנפשי שמאחורי זה. בדור הזה, שאלות נשאלות בשפה נפשית. אנשים מחפשים הלכה, אבל משתמשים בשפה נפשית. בהרבה מאוד מהשאלות ההלכתיות - הן לא נשאלות בשפה ההלכתית".