נערצת <br>

אבי ביטון זיהה את הפוטנציאל בבן יהודה עוד הרבה לפני שאפילו הוא ידע שהוא כזה. במקביל לעוד כמה יזמים צעירים, הוא ושותפיו ראו מבעד לכיעור התל אביבי המוזנח, את ימי הזוהר של בן יהודה שטראסה והבינו שמדובר ברחוב שממוקם מטר וחצי מהים ושעד לפני 3 שנים עוד היה זול למדי וכל מיני צעירים יכלו להרשות לעצמם לגור בו.

מאז השתלטה על בן יהודה ועל תל אביב כולה הפראנקומניה, מחירי הנדל"ן הרקיעו ואיתם מחירי המנות במסעדות הרחוב. כולם יישרו קו חוץ מביטון ו'אדורה' שלו. אולי זה הזמן והמקום לערוך מבצע מסוג "אם תמצאו מחיר נמוך יותר, כספכם יוחזר לכם" ולאתגר את הקהל למצוא מתחרה איכותית לעסקית צהריים ב-59 שקל, שאפילו מציעה את עצמה לכל דורש ביום שישי (ימים ב'- ה' 12:00-17:00 ויום ו' 12:00-16:00).

עם מחירים כאלה פשוט לא מתווכחים ולכן מצאנו את עצמנו ביום חום שגרתי מוצאים חניה על בן יהודה (!) וצועדים בעצלתיים לעבר המיזוג. אנשים כנראה יודעים מה משתלם להם, ולכן הייתה המסעדה מלאה למדי. התמקמנו לנו בפינה על קיר רויאל, מהכיפיים שבמקומותינו, ובחנו את התפריט העסקי. נכון, חלק מהמנות יעלו אתכם אל מעבר ל-59 השקלים המוצהרים, ואם תתפנקו גם באלכוהול וקינוח בכלל תחרגו, אבל אחרי ככלות המנות והשתייה, עדיין תמצאו את עצמכם בתמחור נמוך לעומת כל שאר מסעדות השף התל אביביות וגם מול כאלה שהם סתם בתי קפה חסרי ייחוד.

אנחנו דגמנו שלוש מנות ראשונות (אחת במסגרת המחיר ושתיים בתוספת): סביצ'ה דג ים ושמן שומשום עם תרד ערבי, בצל סגול וכוסברה, על קרם טחינה ויוגורט שהיה פשוט, חמצמץ ומרענן; פלאפל טעים ומפתיע, ממולא פטריות חורש, עשבי תיבול ופרמזן שמוגש עם קונפי תאנים וגורגונזולה (בתוספת 5 שקל); ואחת ממנות הדגל המצוינות של ביטון - שרימפס בחמאה, קרם זרעי עגבניות ולימון קונפי על מצע עלי תרד צעירים (בתוספת 7 שקל), שהרוטב שלו נוגב עד תום בעזרת לחם השאור והאגוזים הטרי והחם. הלחם הגיע מלווה בשני ידידים טובים: חמאה צהובה וקונפי שום (וגם סלסת עגבניות להשלמת הטריקולור). העיקריות מילאו אותנו עם מאפה פילו ממולא בפילה סלמון אטלנטי, גבינת עיזים, עגבניות ותרד ברוטב חרדל דיז'ון ושמפניה, ועם ספיישל מוסר ים ברוטב פרג, חמאה ולימון כבוש (בתוספת 9 שקל). הסלמון הייתה מנה עשירה, טעימה ומעט כבדה, שהזכירה במשהו מנות מפעם. אולי לא לגמרי לגיטימי, הגעגוע אליהן, אבל בהחלט מובן - הרוטב השמנתי ועטיפת הבצק לא הכי אופנתיים, אבל לחלוטין טעימים. המוסר היה עסיסי ולווה ברוטב פרג מצוין ומעודן. לא אידיאלי אם אתם בדייט ראשון, אבל אם כבר עברתם את שלב המבוכות, אל תרשו לעצמכם לפספס.

כאמור, לא ויתרנו על הפי אנד ולכן חתמנו בשטרוייזל פקאן, בננות וקוקוס מגובה בגלידת וויסקי (36 שקל). אני, שאין לי שום אהדה לא לבננות, לא לפקאן ולא לקוקוס בתחום הקינוחים, הופתעתי בגדול - מדובר בפירורי בצק חמאתיים ונימוחים שמכסים על תערובת פירות שאיננה מתוקה מדי, ולמרות מרכיביה הדומיננטיים מצליחה להיות מעודנת וטעימה-טעימה. בנימה חיובית זו, אספנו את עצמנו לדרכנו חזרה ואיחלנו לתל אביב עוד כמה אדורות שישמרו על שפיותה. בינתיים התברר שביטון הולך לגלות את הבן יהודה הבא שלו בתאילנד. כן, כן, איפה שהמחירים ברצפה, שם תוכלו למצוא גם אחות לאדורה. אגב, כבר ציינתי שעדיין לא הייתי במזרח?