30 חודשי מאסר בפועל ו-30 חודשי מאסר על תנאי נגזרו (יום ה', 11.9.08) בבית משפט השלום בתל אביב על עו"ד דוד מילשטיין, בן 64, שגנב כספים משלושה לקוחות. השופט דן מור גם הטיל על מילשטיין קנס של 10,000 שקל וחייב אותו לפצות את קורבנותיו ב-30,000 שקל.
מגזר הדין עולה כי לקוחותיו של עורך הדין, שהיה בעבר מנהל לשכת רישום המקרקעין בתל אביב, הפקידו אצלו בשלוש הזדמנויות פקדונות בנאמנות, והוא גנב מהם כסף רב לשימושו האישי. רק במקרה אחד מהשלושה החזיר את כספי הגניבה, ואף זאת באיחור ניכר.
באחד המקרים גנב בשנים מלקוח לפחות 155,000 דולר. במקרה שני גנב לפחות 75,000 שקל. ובמקרה השלישי גנב 40,000 דולר. הגניבות נעשו בשנים 2005-2000. כתב האישום הוגש נגדו בשנת 2006.
בגזר הדין כתב השופט מור כי מדובר "ברף העליון של החומרה". מילשטיין, עורך דין רב ניסיון, המתמחה בעסקות מקרקעין, שאינו יכול שלא להבין את מלוא הנזק הנגרם למרשיו מהתנהגותו, נקלע, ככל הנראה, לקשיים כלכליים, והעביר לכיסו את סכומי הכסף הגדולים שהגיעו לידיו כנאמן, לשימושו האישי, בלא שהייתה ודאות כי יוכל להשיב את הכסף במועד שיידרש לכך. באחת הפרשות, היה הנזק שגרם כפול ומכופל. שכן, אי השבת הפיקדון גררה סכסוכים בין בני המשפחה לבין עצמם על הכסף החסר.
השופט מור ציין כי חובותיו הכוללים של מילשטיין מגיעים עד שני מיליון שקל. רוב הכסף לא הוחזר וכנראה אף לא יוחזר, בגלל הליכי פשיטת הרגל וריבוי נושיו.
פנייה ללשכת עורכי הדין
השופט מור החליט בנסיבות אלה, לתת משקל נמוך לנסיבותיו האישיות של מילשטיין, ובכלל זה מצב בריאותו, גילו המתקדם והעובדה שרישיון עריכת הדין נשלל ממנו, ולתת עדיפות לצורך להטיל עליו מאסר של ממש כדי להעביר מסר לציבור עורכי הדין על החומרה שבשליחת יד בכספי נאמנות. השופט הוסיף כי במהלך חקירתו במשטרה, בחר מילשטיין להטעות את חוקריו בגרסת שווא שלפיה הוא מחזיק במיליון שקל בכספת שבמשרדו.
עם זאת, דחה השופט את דרישת התביעה לגזור על עורך הדין גם קנס כבד ולחשב את הפיצויים לקורבנותיו על-פי נזקם האמיתי. השופט כתב כי את הפיצוי העיקרי יקבלו הקורבנות בהליכים האזרחיים, אם יוותר כסף בקופת פשיטת הרגל. ואם לא - ממילא לא יהיה למילשטיין כל אמצעי לשלם. עוד כתב כי אין כל אינטרס ציבורי בהטלת קנס כבד על פושט רגל, חסר כל.
השופט גם פנה ללשכת עורכי הדין ולעומדים בראשה, וקרא להם, לנוכח ריבוי הרשעות עורכי דין השולחים ידם בכספי פקדונות לקוחותיהם, לשקול אמצעי פיקוח ודיווח בנושא זה, ואולי אף לחייב עורכי דין להפקיד את הפקדונות שקבלו מהלקוחות בחשבון שייפתח בפיקוח מוסדות הלשכה, ולא בחשבונותיהם הפרטיים.
