מחדל חמור בשערי צדק: קבע מוות בטעות

תחיית המתים? בית משפט השלום בירושלים פסק (יום ב', 8.2.09) כי על בית חולים שערי צדק להעניק פיצוי לתושב מזרח ירושלים, סולימאן אבו האני לאחר שהוציא לגביו תעודת פטירה בטעות. השופט יצחק מילנוב קבע כי בית החולים פעל תוך רשלנות חמורה בהוצאת תעודת פטירה שגויה לאבו האני, וכי הוצאת התעודה גררה שרשרת נזקים עבור "הנפטר".

סולימאן אבו האני תושב מזרח ירושלים בן 70 גילה את דבר "מותו" כשהגיע בסוף פברואר 2007 לקבלת טיפול רפואי במרפאה של שירותי בריאות כללית בעיר העתיקה. בתביעה טען כי במרפאה סירבו לטפל בו מאחר שהוא מופיע ברשימות כ"נפטר".

קיבל דמי קבורה במקום קצבת זקנה

הטעות תוקנה על-ידי משרד הפנים וביטוח לאומי כשבועיים לאחר מכן, אך אבו האני הגיש באמצעות בא-כוחו עו"ד נסאר מסיס, תביעה בסכום של 150 אלף שקלים, נגד בית החולים שערי צדק, שירותי בריאות כללית, הביטוח הלאומי ומשרד הפנים. בתביעה טען כי הדיווח על "מותו" גרם לנזקים רבים. בין היתר סורבו בקשותיו לקבל טיפול רפואי, הוקפאו חשבונותיו, הופסקו תשלומי הפנסיה שלו והופסק תשלום ביטוח לאומי, במקומו קיבל דמי קבורה. הוא אף טען לנזקים נפשיים בשל העובדה כי דבר פטירתו פורסם בעתון אל קודס ו"המון" מבקרים הגיעו להשתתף ב"אבלה" של משפחתו.

בית המשפט מחק את תביעתו נגד שירותי בריאות כללית, הביטוח הלאומי ומשרד הפנים וקבע כי המקור למחדל הוא בית חולים שערי צדק שהוציא תעודת פטירה בה נקבע מותו של התובע.

רשלנות חמורה של שערי צדק

השופט יצחק מילנוב כתב בהחלטה כי "הוצאת הודעת תעודת פטירה הכוללת פרטים אישיים שגויים של אדם שמעולם לא נפטר היא תוצאה של רשלנות חמורה של מוסד רפואי אשר הנפיק את ההודעה. בין אם הייתה זו רשלנות של פקיד אשר הדפיס את פרטיו האישיים של הנפטר בטופס ההודעה ובין של הרופא שחתם על ההודעה המודפסת - אין ספק כי האחריות לרשלנות זו רובצת לפתחו של בית החולים".

הוא הוסיף כי "הוצאת תעודת פטירה לאדם אינה ענין של מה בכך. הודעת הפטירה נמסרת תוך 48 שעות למשרד הפנים ועל פיה מתקן פקיד הרישום את הסטטוס של המנוח במרשם האוכלוסין לסטטוס 'נפטר'. עידכון סטטוס זה במשרד הפנים גורר ביטול או הקפאה אוטומטיים של כל הזכויות המוענקות לאדם חי על-ידי גופים ומוסדות ציבוריים שונים, כגון: ניהול חשבונות בנק, קבלת תשלומים, גמלאות קצבאות מהביטוח לאומי, טיפול רפואי, הלוואות, דמי ביטוח ועוד".

"הנפטר" - "הפליג בדמיונו"

לדברי השופט, בכתב ההגנה שהוגש על-ידי באי-כוחו של בית החולים עוה"ד אריה כרמלי ויעל ויסטוק, לא הוכחשה הטענה על הוצאת התעודה השגויה בידי בית החולים ובית החולים אף "נמנע מלפרט את הנסיבות העובדתיות שהובילו להוצאתה של הודעת פטירה שגויה". המסקנה, היא כי "בית החולים התרשל בכך שהעביר למשרד הפנים הודעת פטירה שגויה. אין ספק כי מוסד רפואי סביר צריך לעשות כל שביכולתו כדי למנוע טעויות מעין אלו ולוודא היטב, טרם הוצאת הודעת הפטירה שהפרטים האישיים המצוינים בה הם אומנם פרטיו האישיים של הנפטר".

יחד עם זאת, נדחו טענות התובע - "הנפטר", על שיעור הנזקים שנגרם לו. השופט ציין כי למרות שאבו האני הופיע כנפטר ברישומי שירותי בריאות כללית, הוא קיבל מהם טיפול רפואי מלא. הביטוח הלאומי, אף הוא תיקן את המעוות במהירות ו"התובע קיבל רטרואקטיבית את כל הסכומים המגיעים לו בתוספת פיצויי הלנה ועל כן ממילא לא נגרם לו כל חסרון כיס".

תיאוריו של אבו האני באשר לנזקים הרגשיים שנגרמו לו כתוצאה מבואם של מאות אנשים "לנחם" את משפחתו "האבלה", זכו לביקורתו של השופט, שכתב כי אבו האני "הפליג בדמיונו". "אתמהה", כתב מילנוב, "אם התובע חי ונושם וגם בקופת חולים וגם ברחוב היה ברור שמדובר בטעות רישומית בלבד.. הכיצד ייתכן שכל שכניו ומכריו חשבו שהוא נפטר?".

ביה"ח לא הביע צער

יתרה מכך, בחקירה הנגדית טען אבו האני כי מכריו למדו על "מותו" מפרסום בעתון אל קודס, אלא שלבית המשפט הוגשה כתבה ממנה עולה דיווח דווקא על הטעות שתוקנה על-ידי משרד הפנים. לפיכך, "כתבה זו לא רק שאין בכוחה לספק מענה לתמיהה כיצד נהרו לבית התובע 'מאות אנשים' הן מהעיר העתיקה והן מעבר לים לאחר ששמעו כי 'נפטר', אלא שיש בה למעשה כדי לחדד תמיהה זו".

"אין התביעה כצעקתו של התובע", פסק השופט, יחד עם זאת, "אין ספק שנגרמה לו עוגמת נפש בשל הסיטואציה בה מצא עצמו .. שהוא 'חשוב כמת'", סטטוס בו נותר כשבועיים.

מאחר שלאבו האני לא נגרם נזק בריאותי או חסרון כיס בית החולים יפצה אותו בסכום של 10 אלפים שקלים וכן ישלם שכר טירחת עורך דין 1500 שקלים. בסיכום החלטתו מתח השופט ביקורת על כך שבית החולים "לא הביע בפני אבו האני צער והתנצלות, וחבל".