מזוז ביטל הליכים פלילים נגד מתיישבים

משפחות גרעין נחל עירון, שהליך התאזרחותן נעשה שלא כדין, נחלצו מהליכים פליליים. זאת לאחר שהיועץ המשפטי ביטל את ההליכים בשל "הכשרת" יישובם על-ידי הממשלה.

כך עולה מהחלטת בית המשפט העליון (יום ב', 16.2.09) לדחות עתירה של החברה להגנת הטבע. מדובר בעתירה שהוגשה באמצעות עו"ד חגית הלמר, להורות על העמדתן לדין של משפחות גרעין נחל עירון והמעורבים בפרשת ההתאזרחות הבלתי חוקית במקום.

השופטים, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, עדנה ארבל ויוסף אלון קבעו כי אין מקום להתערב בהחלטת מזוז שלא לנקוט בהליכים פליליים מאחר ומדובר בהחלטה סבירה. עם זאת, השופטת עדנה ארבל מתחה ביקורת על התנהלותה של הממשלה בפרשה. התנהלות המעידה, לדבריה, כי הממשלה פועלת על-פי תפיסה שניתן להכשיר את "שנעדר 'תעודת הכשר', בדיעבד". ארבל הדגישה כי ניכר שהממשלה "טרם הפנימה עד תום חובת הציות לדין". היא אף הזהירה כי בית המשפט לא יסכים בעתיד להכשיר ישוב לא חוקי.

התאזרחות הגרעין ללא סמכות

מדובר בגרעין בנחל עירון שהוקם על-ידי שר הביטחון דאז בנימין בן-אליעזר בשנת 2002. בשנת 2005 החליטה הממשלה לאזרח את ההיאחזות. בעקבות ההחלטה התווספו משפחות והגרעין מנה כ-30 משפחות. עד מהרה התברר כי התיישבות זו ממוקמת על שטח שאינו מיועד להתיישבות. בנוסף לכך, החלטת הממשלה להקים במקום ישוב חדש התקבלה ללא סמכות שכן שנה לפני כן פרסם היועץ המשפטי נוהל חדש המפקיע למעשה מהממשלה את האפשרות להחליט בלעדית על הקמת ישובים חדשים. היועץ קבע כי החלטות אלו "צריכות להיות מנוסחות באופן 'עקרוני-כללי' ובאופן שאינו שולל מהגופים המקצועיים האמונים על ההיבטים השונים של הקמת ישובים כגון מוסדות תכנון, את שיקול דעתם". עוד נקבע בנוהל, כי "החלטת ממשלה להקים ישוב חדש אינה מחליפה את ההליכים התכנוניים שבחוק כגון אישור תוכנית מתאר על-ידי מוסדות התכנון וכי נדרש כי הללו יתקיימו כסדרם".

מאחר שהממשלה קיבלה החלטה לא חוקית, יועץ ראש הממשלה לענייני התיישבות פנה ליועץ המשפטי לקבל הנחייה כיצד להסדיר את הפרשה. היועץ העניק לממשלה ולמתיישבים 12 חודשים להסדרתו החוקית של הישוב בטרם ינקוט בהליכים פליליים כולל העמדה לדין ופינוי המתיישבים מהמקום.

הצדדים בחנו מספר אופציות בהן "הצרחה", העברת המתיישבים לתוך מחנה צבאי בסמוך לקיבוץ חריש. אלא שלתוכנית זו התנגד משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל בשל הכוונה ליישב במקום ציבור חרדי.

בסופו של דבר נמצא הפתרון, הממשלה התכנסה שוב בפברואר 2008, והחליטה החלטה "חדשה", להקים ישוב "חדש" באותו מקום. החלטה שאושרה גם על-ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה.

בעקבות החלטות אלו חזר בו היועץ המשפטי מכוונתו לנקוט בהליכים פליליים נגד המעורבים בפרשה כולל המתיישבים שיוצגו על-ידי עו"ד אליעזר וילצ'יק. המדינה אף הגישה בקשה לבית המשפט למחוק את העתירה.

שיטה להקמת ישובים לא-חוקיים

אך העותרת, החברה להגנת הטבע, התנגדה. לטענתה, ויתור על העמדה לדין "ישריש נורמות פסולות". עוד טענה, "שיקולי מדיניות, תחושת הצדק, החובה לנקוט בשוויון בפני החוק והעובדה כי מדובר ב'שיטת עבודה' להקמת ישובים 'בניגוד לדין' מחייבים הליכים פליליים".

כאמור, בית המשפט דחה את העתירה. השופט אליעזר ריבלין כתב בהחלטה כי אינו רואה מקום להתערב בשיקוליו של היועץ המשפטי. היועץ לדבריו, הביא "ובצדק", במניין שיקוליו "את הנסיבות שבהן הגיעו משפחות הגרעין למתחם היאחזות הנח"ל בעירון, את התמיכה הממשלתית בהן כמו גם את הניסיון והמאמץ שנעשה על-ידי הממשלה להביא להסדרת עניינם".

השופט ציין עוד כי אין המדובר ב"מתיישבים הממאנים להתפנות משטח אליו נכנסו שלא כדין", אלא דווקא בממשלה המעוניינת להשאירם במקום ולנסות להסדיר את עניינם "כך שיעלה בקנה אחד עם הדרישות התכנוניות". שיקולים אלו, מעידים לדבריו, על החלטת היועץ "המצויה במרכזו של מתחם הסבירות הרחב הנתון לו בעת בחינת הצורך בפתיחה בהליכים פליליים".

עם זאת השופט ריבלין הדגיש כי אין בהחלטה זו "הכשר למעשים שנעשו בניגוד לדין".

הקפדה על קוצו של יוד

חריפה יותר בביקורתה על התנהלות הממשלה בפרשה, הייתה השופטת עדנה ארבל. בהחלטה חושפת ארבל כי למעשה הקושי המרכזי בפרשה הוא מה משתקף מהתנהלות הממשלה. אין חולק לדבריה על "חשיבות ההתיישבות על אדמת הארץ". "ההיאחזות בשטח והקמת ישובים היוותה בסיס חשוב ומשמעותי ביותר למפעל ההתיישבות העברי שעליו גאוותנו ולקיומה של מדינת ישראל".

עם זאת, כתבה ארבל, "הקמת מדינה שיש בה שלטון חוק, סדרי מינהל ורשויות מוסמכות, משמעה כי גם הגשמתה של מטרה חשובה ורצויה זו צריך שתיעשה באופן מוסדר ובמסגרת החוק. אין עוד מקום להתיישבות עצמאית ללא קבלת אישור הגורמים המוסמכים. אין עוד מקום לקביעת עובדות בשטח והתעלמות מסדרי מינהל. התיישבות אחראית היא זו המכירה בחשיבות מילויים של הליכי האישור להקמת התיישבות חדשה ככתבם וכלשונם, המקפידה על קוצו של יוד הן מתוך כיבוד החוק והן מתוך הכרה בכך שהליכי האישור מבטיחים את האינטרס הציבורי ושקילת שיקולים רחבים, תכנוניים, חברתיים, סביבתיים ועוד".

ההשתלשלות בתיק, יוצרת לדבריה את הרושם כי "טרם הופנמה עד תום חובת הציות לדין. נראה כי השתרשה התפיסה לפיה ניתן יהיה להכשיר את שנעדר 'תעודת הכשר' בדיעבד". הציבור והגורמים הרלוונטיים צריכים לדבריה לדעת כי "כיבוד החוק והקפדה על שוויון בפניו מצויים בגרעין העמוק של ההליך הדמוקרטי. התנהלות שאין עימה כיבוד החוק לא זו בלבד שהיא מחלישה את המחוייבות הציבורית לשלטון החוק ופוגמת במערכת הערכים שהחברה הישראלית מושתתת עליהם, אלא - וזה העיקר, לא בהכרח שהיא תצלח לעולם ותסתיים בהכשרת הנעשה".