יותר מ-40 שנה, ההסבר המקובל ביותר להזדקנות היה קשור למה שנקרא לחץ חמצוני. על-פי תאוריה זו, כשמולקולות כמו רדיקלים חופשיים, יונים של חמצן ותחמוצת המימן מצטברים בתאים, הם פוגעים ביכולת התאים לתקן את הנזק שגרמו, והתאים מזדקנים.
תעשיה שלמה של טיפולים "אנטי-חמצוניים" אלטרנטיביים - כמו גלולות ויטמין E או תוספות CoQ10 במינון גבוה - צצו בכל פינה והכניסו כסף רב ליצרנים שלהם בעקבות התאוריה הזו. למרות זאת, ניסויים רפואיים לא הראו כי לטיפולים אלו יש השפעות סטטיסטיות משמעותיות [ראו ידיעות משמאל].
כעת, חוקרים מאוניברסיטת מק'גיל, במסגרת מחקר שפורסם בגיליון פברואר של העיתון "PLoS Genetics", מעוררים שאלות נוקבות לגבי תאוריית הלחץ החמצוני בכללותה. תוצאות המחקר שערכו הראו כי אורגניזמים מסויימים דווקא חיים זמן ממושך יותר כשהיכולת שלהם 'לנקות' את עצמם ממולקולות רעילות אלו לקויה במידה מסויימת. באופן קולקטיבי, מולקולות אלו ידועות כמינים מגיבים לחמצן, או ROS בקצרה.
לדברי ד"ר זיגפריד הקימי, מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת מק'גיל, רוב הראיות התומכות בתאוריית הלחץ החמצוני הן נסיבתיות, כלומר, לחץ חמצוני יכול בקלות להיות התוצאה של ההזדקנות ולא הסיבה שלה.
הבעיה עם התאוריה היא שהיא מבוססת רק על נתונים שקשורים אחד לשני, הסביר הקימי. נכון שככל שאורגניזם מזדקן, בין אם במונחים של מחלה ובין אם במונחים של מראה, או על-פי כל מה שניתן למדידה, כך הוא סובל יותר מלחץ חמצוני, אך עובדה זו חיזקה למעשה את התאוריה, רק משום שאנשים חושבים שקורלציה היא סיבתיות.
הקימי וחוקרים נוספים חקרו מוטציה של Caenorhabditis elegans (תולעת זעירה שהייתה הראשונה בה פוענחה ומופתה מערכת הגנים במלואה תוך שיתוף פעולה בין צוותי חוקרים מאנגליה ומארה"ב). הם פגעו בהדרגה בחמישה גנים האחראים על ייצור קבוצה של פרוטאינים הנקראת superoxide dismutases או בקיצור SODs, המסלקת רעלים של אחד מה-ROS העיקריים. מחקרים קודמים הראו כי ירידה בייצור ה-SOD קיצרה את תוחלת החיים של האורגניזמים, אך החוקרים לא בחנו זאת. למעשה, הם גילו בדיוק את ההפך.
אף אחת מהמוטציות של התולעים לא הראתה ירידה בתוחלת החיים לעומת תולעים שלא עברו מוטציה, זאת למרות שהלחץ החמצוני עלה באופן ברור. למעשה, נראתה דווקא עלייה בתוחלת החיים.
המוטציות שהעלו את תוחלת החיים השפיעו על ה-SOD העיקרי הנמצא במיטוכונדריה שבתאי בעלי החיים.
הממצאים תואמים לממצאים ממחקרים קודמים שהראו כי המיטוכונדריה חיונית לתהליך ההזדקנות. נראה כי הורדת הפעילות המיטוכונדרית על-ידי פגיעה בעזרת ROS תאריך למעשה את תוחלת החיים של התולעים.
החוקרים מיהרו לציין כי הם אינם טוענים שלחץ חמצוני מועיל לנו.
ROS ללא ספק גורמים נזק לגוף, כתבו. אך נראה כי אין הם אחראים לתהליך ההזדקנות.
