דוחות עסקי ביטוח החיים של חברות ביטוח, יכיל מעתה רק את פעילותה הביטוחית של החברה, ללא מרכיב החיסכון של המבוטח, שבפועל אינו מהווה חלק ממרכיבי הרווח של החברה.
על השינוי הורה המפקח על הביטוח, אייל בן שלוש, בחוזר חדש מיום 09.02.03, על עדכון כללי דיווח כספי בענף הביטוח. הוראות הדיווח החדשות נועדו להגביר את השקיפות בדיווח הכספי של חברות הביטוח ולשפר את איכות הדיווח, וזאת במטרה להרחיב את היקף ובהירות המידע הניתן למשקיעים ולמבוטחים כאחד, ביחס לתוצאות העסקיות של החברות.
החוזר כולל הוראות יישום הן בתחום הביטוח הכללי, והן בתחום ביטוח החיים.
בתחום ביטוח החיים חוזר זה מורה, בין היתר, על הפרדה בדיווח בין מרכיב הפרמיה שייעודו חיסכון, ובין מרכיב הפרמיה שלא נועד לחיסכון, בפוליסות לביטוח חיים. עיקר העדכון מתבטא בדרישה לשינוי אופן הצגת הנתונים, שתשפיע על מבנה דוחות עסקי ביטוח חיים, אך לא תהיה בעלת השפעה על רווחיות חברות הביטוח.
הוראות החוזר בתחום הביטוח הכללי מתייחסות בין היתר לשיטת שערוך העתודות בביטוח כללי, וקובעות שיטה להקצאת הוצאות הנהלה וכלליות והכנסות מהשקעות בין ענפי הביטוח הכללי.
על-פי ההוראות החדשות, הוצאות ההנהלה וכלליות מהוות בסיס לפעילות העסקית של מבטח בכל התחומים. בהצגה של הוצאות אלו בדוחות הכספיים, יש ליצור הפרדה בין ההוצאות המיוחסות לביטוח חיים לבין אלה המיוחסות לביטוח כללי וכן בין הענפים השונים בביטוח כללי. זאת על מנת ליצור אחידות בדיווח, ויכולת השוואתיות בין דוחות של מבטחים מתקופות שונות, וכן לצורך קביעת כללים אחידים לחישוב עתודות הביטוח, קבע המפקח כללי הקצאה של הוצאות ההנהלה והכלליות בין הענפים השונים בביטוח כללי.
הכללים מחייבים את כל חברות הביטוח הפועלות בענפי ביטוח כללי. חברות ביטוח אשר פועלות לפי שיטה אחרת אשר נבנתה בהתאם למבנה החברה ולצרכיה, ומעוניינות להמשיך ולעבוד לפי שיטה זו, יוכלו לעשות כן, רק לאחר שהעבירו את מודל הקצאת ההוצאות בין הענפים השונים בו הן משתמשות - לאישורו של המפקח.
בחברות אשר אינן פועלות במודל עצמאי, או שלא אושר להן מודל חלופי על-ידי המפקח - הוצאות הנהלה וכלליות הניתנות לזיהוי ולשיוך לענף מסוים ייוחסו באופן ספציפי. לגבי היתרה הבלתי מזוהה, יהיה מעתה על החברות לבצע הבחנה בין הוצאות הקשורות לטיפול בתביעות לרבות הוצאות עבור תקורה המיוחסת לטיפול בתביעות (להלן - "הוצאות עבור תביעות" ) לבין הוצאות אחרות. הוצאות אחרות יוקצו כאמור בסעיף ג' להלן.
הוצאות עבור תביעות שלא זוהו עם ענף מסוים, ייוחסו בין הענפים השונים לפי היחס שבין סכום התביעות המשולמות ברוטו, בתוספת הגידול בתביעות התלויות ברוטו של כל ענף, לבין סכום התביעות המשולמות ברוטו - בתוספת הגידול בתביעות תלויות ברוטו של סך עסקי ביטוח כללי.
יש לנטרל תביעות אשר בהן גובה התביעה אינו פרופורציוני לרמת ההוצאות הנדרשת לטיפול בה. לתביעות אלה יש לייחס הוצאות באופן ספציפי. הוצאות אחרות ייוחסו בין הענפים בהתאם לשיעור דמי הביטוח ברוטו של כל ענף לעומת סך דמי הביטוח בענפי הביטוח הכללי.
פוליסות אשר בהן גובה דמי הביטוח אינו פרופורציוני לרמת ההוצאות הנדרשת ינוטרלו, הוצאות בגינן ייוחסו באופן ספציפי.
כיום, ההכנסות הנגזרות מהשקעות בענפי ביטוח כללי אינן מיוחסות על-פי כללים אחידים. על מנת ליצור אחידות בדיווח ויכולת השוואתיות בין דוחות של מבטחים מתקופות שונות, וכן לצורך קביעת כללים אחידים לחישוב עתודות הביטוח, קובע המפקח כללי הקצאה של ההכנסות מהשקעות בענפי הביטוח הכללי.
הכללים הבאים מחייבים את כל חברות הביטוח הפועלות בענפי ביטוח כללי. חברות ביטוח אשר פועלות לפי שיטה אחרת אשר נבנתה בהתאם למבנה החברה ולצרכיה ומעוניינות להמשיך ולעבוד לפי שיטה זו, יוכלו לעשות כן רק לאחר שהעבירו את המודל לייחוס ההכנסות מהשקעות בין הענפים השונים בו הן משתמשות לאישורו של המפקח.
תקנה 4(3) לתקנות, קובעת כי זקיפת הכנסות מהשקעות להפרשה לתביעות עתידיות בביטוח כללי המחושבת בשיטת עודף הכנסות על הוצאות (להלן - העתודה), תתבצע לפי התשואה מהשקעות בפועל אך לא פחות מ - 3% ריאלי לשנה.
בבדיקה שערך המפקח על הביטוח נמצא כי האמור בתקנות בעניין זקיפת תשואה לעתודה לפי סעיף 4(3) לתקנות נתון לפרשנויות שונות ע"י המבטחים. לפיכך, למען הסר ספק, הבהיר המפקח על הביטוח את האופן בו יש לזקוף את ההכנסות מההשקעות על פי תקנה 4(3) לצורך חישוב העתודה בדוחות הכספיים של המבטח.
שיטת זקיפת ההכנסות מההשקעות לעתודה על פי תקנה 4(3) לתקנות תתבצע באופן הבא: זקיפת ההכנסות מההשקעות תתבצע לפי שנות חיתום. בכל מקום בו נאמר שיש לזקוף לפחות 3% ריבית ריאלית לשנה הכוונה היא לגבוה מבין הריבית הריאלית שהושגה בפועל לבין ריבית של 3% ריאלית לשנה. לכל שנת חיתום יש לזקוף במצטבר לפחות 3% ריבית ריאלית לכל אחת משנות הדיווח הנכללות בעתודה. ריבית זו תחושב כריבית מצטברת, כלומר סך העתודה עבור שנת החיתום בתום השנה הראשונה צריכה לכלול לפחות 3% ריבית ריאלית לשנה. השנה השנייה צריכה לכלול לפחות 6.1% ריבית ריאלית במצטבר, בין אם התשואה הושגה בשנת הדיווח הראשונה של שנת החיתום ובין אם התשואה נצברה במהלך שתי שנות הדיווח. השנה השלישית צריכה לכלול לפחות 9.3% ריבית ריאלית ממועד יצירת העתודה.
במצב בו הושגה ריבית ריאלית שלילית באחת משנות הדיווח השנייה או השלישית המתייחסות לשנת חיתום הראשונה לא תיזקף ריבית זו לעתודה. דהיינו, ריבית המינימום שתיזקף לעתודה בשנות הדיווח השנייה והשלישית תהיה ריבית ריאלית בגובה 0%.
שלבי הזקיפה של התשואה לשנות החיתום השונות לצורך חישוב העתודה ולצורך ההצגה בטופס 3 למפקח הם: בשלב ראשון תיוחס התשואה שהושגה בפועל לכל אחת משנות הדיווח. במצב בו יש צורך לזקוף ריבית מעבר לתשואה שהושגה בפועל (לפי הכללים שפורטו לעיל), תבוצע השלמה בשלב שני וההפרש יהווה סכום ש"איננו נכנס לחישוב העתודה".
ההתייחסות לזקיפת ההכנסות מהשקעות בדיווחי הביניים תחושב באופן מצטבר. שיעור הריבית המינימאלי ברבעון הראשון הוא שיעור הריבית השנתי הנדרש כאשר הוא מחולק בארבע, ברבעונים הבאים החישוב ייעשה בהתאמה.
הפרדה בין החיסכון למרכיב
הריסק בביטוח חיים עדיף
הכנסות מפרמיות בביטוח חיים כוללות שני מרכיבים עיקריים: הכנסה ממרכיב ריסק והכנסה ממרכיב חיסכון. כיום, מלוא הפרמיה נרשמת כהכנסה בדוח עסקי ביטוח חיים, רישום חשבונאי אשר איננו משקף את המהות הכלכלית הנכונה של פעילות המבטח בענף זה.
97SFAS מטפל ברישום חשבונאי זה וקובע, כי מרכיב הריסק יופרד ממרכיב החיסכון וכי החיסכון ירשם כהתחייבות לתשלום במאזן ולא כהכנסה בדוח העסקים.
גם בהצעה לגילוי דעת בינלאומי העוסק בהצגה חשבונאית של חוזי ביטוח, נקבע כי יש לרשום את החיסכון כהתחייבות במאזן ולא כהכנסה בדוח עסקי ביטוח.
לאור המגמה המסתמנת בעולם (ומפורטת לעיל) החלטנו לאמץ את הכללים החשבונאים הנ"ל וליישמם במשק הביטוח הישראלי כמפורט להלן: הנחיה זו חלה על כל הפוליסות לביטוח חיים למעט פוליסות ביטוח חיים קלאסי (פרט ומנהלים, פוליסות ריסק בלבד (חיים ובריאות), מרכיב החיסכון בפוליסות הביטוח שאינן מפורטות בסעיף א' לעיל ירשם במאזן בלבד. המבטח יציג בביאור את התנועה בחיסכון כמפורט בנספח ב'.
בדוח עסקי ביטוח חיים יבוצעו השינויים הבאים: הכנסות מפרמיות – יופרד מרכיב החיסכון מסה"כ הפרמיה ורק היתרה תירשם כהכנסה בדוח העסקים. רווח השקעתי – על פי SFAS 97 נהוג לזקוף את כל התשואה מההשקעות כרווח בדוח העסקים ואילו את החלק לו זכאי המבוטח נהוג לרשום כהוצאה. בדרך זו ניתן לראות את התשואה הכוללת מההשקעה לעומת החלק שנזקף למבוטחים. לפיכך התשואה מההשקעות תוצג במלואה דמי הניהול ינוכו ויוצגו בנפרד.
פוליסות שנפדו, פוליסות שמועדן תם וגמלאות ששולמו - יש להוציאן מדוח רווח והפסד ולרשום בדוח תנועה בחיסכון. שינוי בעתודות ביטוח - השינוי הנובע מהגידול במרכיב החיסכון בפוליסות מסוג עדיף לא ייכלל בדוח עסקי ביטוח. סעיף תביעות – תביעות בגין מקרי ביטוח שאירעו בשנת הדוח - יש לפצל את תשלומי התביעות לשני מרכיבים: מרכיב התביעה הנובע מהחיסכון שנצבר בפוליסה. מרכיב התביעה הנובע מיתרת סכום הביטוח. יש לרשום בסעיף התביעות רק את מרכיב התביעה הנובע מיתרת סכום הביטוח. מרכיב החיסכון יקבל ביטוי בדוח תנועה בחסכון.
דוח תזרים מזומנים - כיום קיים עיוות מסוים בדוח תזרים מזומנים בהבחנה בין תזרים מזומנים מפעילות שוטפת לבין תזרים מזומנים מפעילות השקעה, וזאת בגין זקיפת כל מרכיבי הפרמיה לדוח עסקי ביטוח חיים. מיון זה בין פרמיית סיכון לבין פרמיית החיסכון יפתור בעיה זו. מדובר בפעולת מיון שתתבצע בנספח 1 לדוח תזרים המזומנים לגבי תזרים מזומנים מפעילות שוטפת.
דוח תנועה בחיסכון – מצורפת דוגמא בנספח ב' לחוזר זה.
חוזר ביטוח 19/98 מיום 15/10/98 העוסק ב-"יישום הפחתת הוצאות רכישה נדחות (D.A.C) בביטוח חיים" קבע קריטריונים חדשים לאופן רישום והפחתת הוצאות הרכישה בעת הפקת פוליסות ביטוח חיים חדשות. מאחר והוצאות הרכישה הנדחות מהוות רכוש בלתי מוחשי במאזני החברות, עולה מכאן שקיימים סיכונים רבים הכרוכים באופן העמסתם בספרי החברה, ובאופן הפחתתם.
